"ערב חג עכשיו. במשפחתך ודאי מתכוננים לחג. ככה נראה החג שלנו: האיש שלי, רופא בן 54 אי שם בצפון. רוב הזמן לא זמין. מאז שמחת תורה תשפ"ד מגויס במצטבר שמונה חודשים. אוגדה 98 - חאן יונס, ג'באליה מחנות המרכז. עכשיו צפון. גם הבן שלי, ביחידת מילואים של יוצאי גולני, נמצא אי שם בצפון, הגזרה רחבה..."
תהילה אליצור | צילום: ללא
האם לשלוח שוב?
השורות האלה לא נכתבו עכשיו. אלה שורות הפתיחה של המכתב ששלחתי לח"כ אריה דרעי לפני שנה, בערב סוכות תשפ"ה. תיארתי לו אז איך נראים החגים במשפחה מגויסת. איך נראות החרדות. שאלתי איך יכול יהודי לשלוח את אחיו למלחמה, ובה בעת להילחם על כך שהוא וילדיו לא יקחו בה חלק.
עברה שנה. תשובה לא קיבלתי. האיש שלי עכשיו כבר בן 55. יחד עם כל המילואימניקים של אוגדה 98, עבר מזמן 400 ימי מילואים. וגם היום הוא לא זמין, בסוכות תשפ"ו הוא בעזה.
חשבתי לכתוב שוב לאריה דרעי, אבל למה שהפעם יענה לי? רק אתמול הוא אמר 'המשפחות שלנו לא עומדות במתח' - לא על משפחות החטופים, לא על משפחות המשרתים, אלא על משפחות המשתמטים. במשך השנה הזו חברותי ואני הקמנו את מיזם 'שותפות לשרות', שפועל לגיוס חרדים. יחד עם אלפי נשים דתיות לאומיות ממשפחות מגויסות מאד, ניסינו כמעט בכל דרך לפנות להנהגה החרדית, פשוט לבקש עזרה. אין קול ואין עונה, רק הפניית גב מתמשכת, וקורעת ופוצעת.
בחג סוכות תשפ"ה התאספנו באלון שבות. נפגשנו שם עם כמה צעירים חרדים אמיצים שהתגייסו. דיברה איתם אז רחל גולדברג הגיבורה, שדאגה לאיש שלה בלבנון. במוצאי אסרו חג סוכות נפל הרב אבי גולדברג. ומאז, לאסוננו, עוד רבים. ועדיין אין תשובה מאריה דרעי ולא מאף מנהיג חרדי אחר. בסוכות תשפ"ו אנחנו יוצאות, שוב, במיזם 'דברו על לב'. מנסות כמעט בכוח להחזיק תקווה ואמונה, שהציבור החרדי כן מקשיב וכן יענה.
לא רק דרעי
אבל עיקר פנייתי היום, בערב סוכות תשפ"ו, היא לכל מי שרואה את עצמו מנהיג ציוני - בממשלה, בכנסת, בצה"ל, ברשויות המקומיות, בקהילות. אל תצטרפו לאריה דרעי. אל תפנו לנו גב. אל תשאירו אותנו, גם אתם, בלי מענה.
מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הזה וגם אחריו, תלויים על חבלי הכביסה שלנו מדים של סדיר ומדים של מילואים זה לצד זה, אבות ובנים, אחים ואחיות. מי שמשלה את עצמו שכוחות הגוף והנפש אחרי שנתיים של לחימה נמצאים במצב טוב, מוזמן לדבר איתנו. אנחנו החזית ואנחנו העורף. מי שמשלה את עצמו שסיום המערכה בעזה ירגיע את רוחות הציבור המשרת, מוזמן לדבר איתנו. עם ישראל המשרת מבין היטב שאנחנו בפני עשור של משימות ביטחוניות רבות, בעצימות גבוהה.
כולנו מתפללים להשבת החטופים, לסיום כלל המלחמות, להתגשמות חזון הנביאים 'וגר זאב עם כבש [...] ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'. כולנו שואפים להשקיע את הכוחות המופלאים של עם ישראל ברוח ולא במלחמה. באתגרים של לימוד, תורה, חינוך ועשייה.
אוי לנו אם נאבד את התקווה הזו, ואוי לנו אם התקווה הזו תגרום לנו לשגות שוב באשליות צבא חכם וקטן, להכשיר חוק השתמטות, ולא לעשות את הנחוץ לקיומנו כאן כעת ובעשורים הבאים: הגדלת הסד"כ (סדרי הכוחות) הסדיר, בעיקר הלוחם, ומתוך כך הגדלת סד"כ המילואים.
ראש הממשלה, שר הביטחון, שרי הממשלה, הרמטכ"ל וראש אכ"א: אל תשאירו את ביטחון ישראל ואותנו ללא תשובה. הציבור המשרת מצפה מכם למענה הברור היחיד האפשרי: גיוס אחד לעם אחד. בחוק ובמעשה. אם אנחנו נשבר לא יהיו כאן לא מדינה, לא חג ולא תורה.
תהילה אליצור, ממובילות פורום 'שותפות לשרות'. ערב סוכות תשפ"ו, ירושלים.