הכריכה של "יום אחד באוקטובר" מבטיחה שלא נוכל להניח את הספר, עשיתי בדיוק ההפך

בשבועות הראשונים ביקשתי מכל מי שהיה מוכן לשמוע שיספר לי מה קרה לנו בבוקר שמחת תורה. לפעמים, ברגעים השקטים של החיים, אני מזכירה לעצמי בשקט: הייתה מתקפת פתע, מחבלים, טבח, קיבוצים, חטופים, חללים. זה אמיתי. כשסיימתי לקרוא את ההקדמה לספר "יום אחד באוקטובר" של יאיר אגמון ואוריה מבורך, ההבנה שוב הכתה בי: זה באמת קרה לנו.

אפשר לשמוע את האהבה בין המילים

לא מוגזם להניח שמלחמת חרבות ברזל תשפיע על יצירות האמנות בעשורים הקרובים. חצי שנה אחרי היום הראשון, והנה כבר יש ספר פוצע לב, ארבעים סיפורים על ארבעים גיבורים וגיבורות שהקריבו עצמם למען אחרים. "מדובר בפרויקט מונולוגים ספרותי, שאפתני וחד פעמי", כך כתוב על הכריכה מאחור, ועוד מבטיחים לנו: "מי שיתחיל לקרוא בהם לא יוכל להניח את הספר מידיו". שקר מוחלט.

קראתי את הסיפור הראשון שפתחתי במקרה וזרקתי את הספר הצידה למשך עשרים וארבע שעות. אוי אלוהים, מה זה הדבר הזה שעשית לנו מה. הודיה, אשתו של השוטר אוריאל אברהם, מספרת איך נלחם בקרב ברעים עד הכדור האחרון, וכמה אהבה יש בקול שלה. ממש שמעתי אותה בין המילים, אפילו שמעולם לא ראיתי אותה. אז אל תאמינו למי שכתב את הכריכה, את הסיפורים בספר הגבורה צריך לקרוא מהר ולעכל לאט. כל יום סיפור, מקסימום שניים. אחר כך צריך לקום מהספה, לחתוך סלט, לקנח אף לילד מנוזל, להדליק בוילר. להזכיר לעצמנו שיש עולם וחיים ואנשים עדיין נושמים וצוחקים.

רס"ר אוריאל אברהם ז"ל צילום: דוברות המשטרה

מונולוגים מרגשים של סיפורים מחרידים

ארבעה מראיינים אספו עדויות מעשרות האנשים שמופיעים בספר, והיוצרים תוו את השיחות עמוסות הרגש והפרטים לכדי סיפור קוהרנטי ומובן. זאת אמנות מדהימה, אם כי עלולה להיות מבלבלת מעט עבור הקוראים. לכל פרק יש כותרת, ולאחריה הסבר על מי הסיפור ומי מספר אותו, וכך הקורא לא מקבל כתבה מהוקצעת עם ניסוחים מושלמים ומשלב לשוני גבוה, אלא מונולוג ישיר שפשוט מספר סיפור. אי אפשר לפספס את הסגנון היאיר-אגמוני של הכתיבה, עם הרבה חחחח ואיייי, חזרתיות ומשפטים קצרים מדי. גם העברית כאן היא לא רגילה, ומצאתי את עצמי מביטה בחיבה בשיבושי שפת הקודש העלולים להוציא מן הדעת, אבל כאן זה מותר, כאן זו עברית מדוברת נפלאה וזורמת, והמספר לא נותן לשום דבר להפריע לו בדרך. כמה יפה.

אגב, לא רק סיפורי גבורה שמדריכים יצלמו עותקים לחניכים שלהם תמצאו כאן, אלא גם מסמך היסטורי חשוב. היוצרים אספו סיפורים מכל הזירות האפשרויות של מתקפת הפתע, והיו כל כך הרבה: המסיבה, הקיבוצים, בסיסי צה"ל, הכבישים והערים. כל עדות שמופיעה בספר מפרטת בדיוק מחליא מה בעצם קרה. מאיפה המחבלים נכנסו, לאן הם הגיעו, וכמה שעות אנשים חיכו עד שקיבלו טיפול רפואי. זה עזר לי להבין את הכאוס של השעות הראשונות, לעשות סדר בבלגן.

המחברים עם הספר, צילום: פרטי

סיפורי הגבורה הם התשובה לטבח

לפני מספר שבועות התפרסם דו"ח האו"ם שאישר את מה שכבר ידענו על פשעי המין האיומים שבוצעו בעם היהודי בשבעה באוקטובר. לא קראתי אותו, ובאופן כללי אני משתדלת לא לחשוב על העניין יותר מדי, אם אתעמק במה שקרה לנשים יהודיות בבוקר של שמחה בתורה אני אתחיל לצרוח ולא אפסיק אף פעם. בתסכול עצום תהיתי איך אנחנו אמורים להגיב לזוועה שנעשתה בנו. איך אפשר לאזן את העולם בחזרה אל מול המפלצתיות והרוע והאכזריות והפחד וההשפלה. היצירה מלאת החסד והאהבה של יאיר אגמון ואוריה מבורך היא היא התשובה המושלמת.

יום אחד באוקטובר | יאיר אגמון ואוריה מבורך | הוצאת קורן בירושלים | 328 ע'