פרשנות בן גביר הצליח לאחד את כולם - והתקפל

לרגע אחד כולם במדינה הסכימו על דבר אחד: הפרובוקציות של בן גביר מיותרות ומסוכנות. זה מה שקורה כשבמקום לחשוב על קידוש השם, הוא חושב על קידוש שמו | מקרה בני גנץ מוכיח שהציבור כבר לא מחפש את המריבה

עמיאל ירחי עמיאל ירחי, חדשות כיפה 29/09/23 10:10 יד בתשרי התשפד

בן גביר הצליח לאחד את כולם - והתקפל
נתניהו עם בן גביר, צילום: Yonatan Sindel/Flash90

אחרי חודשים ארוכים של שיסוי ופילוג, ישראלי אחד הצליח לאחד את כל המגזרים במדינת ישראל. דתיים, חילונים, שמאלנים, ימנים וערבים, כולם כאיש אחד התאחדו בזכותו וצעקו: "השתגעת?! מה אתה עושה?!". אם המטרה של איתמר בן גביר הייתה לאחד את עם ישראל אז הוא הצליח, כולם תקפו אותו. אבל גם אם המטרה שלו הייתה לייצר שנאת אחים ויהדות, גם אז הוא הצליח.

האחדות של ברסלר ורוטמן

בן גביר רץ לארגן תפילה בדיזינגוף, תפילה שכל כולה הפגנה פרובוקטיבית שנועדה לשים אותו בכותרות - והצליחה. הפגנה אותה גינו גם שיקמה ברסלר וגם שמחה רוטמן, אחדות של ממש. בכירי הממשלה איבדו סבלנות וניסו בגלוי ובסתר לעצור את המהלך, אבל הם פספסו את הנקודה, כל קריאה תקשורתית לבן גביר לחזור בו רק תרמה לו. יותר משהשר לביטחון לאומי היה מעוניין בקידוש השם, הוא היה מעוניין בקידוש השם שלו.

הרי הממשלה רחוקה מלממש את הבטחות הבחירות של בן גביר על שקט ברחובות, ביטחון אישי או אפילו תנאי כליאה למחבלים, אין ברירה ללכת לפרובוקציות הישנות והטובות, אולי ככה אזרחי ישראל לא ישימו לב לרציחות המטורפות במגזר הערבי.

כואב הלב, ככה לבטל "תפילה של אחדות"?!

בקריאותיהם לו לחדול, בן גביר קיבל סולם מכל הממשלה לחזור בו. אבל כשהתקפל הוא לא צייר את ההחלטה בלקיחת אחריות וזמן לאהבת חינם, אלא דווקא מצא עוד הזדמנות לתקוף את קיצוני המחאה, מה שמצביע בשולי הדברים על התקפלות על מלא.

ככל הנראה בן גביר לא חזה את עוצמת ההתנגדות לאירוע שארגן: נתניהו, מכתבי רבנים, דעת הקהל הימני, כולם היו נגדו השבוע ואפילו הרב שמואל אליהו לא התכוון להגיע לתפילה של בן גביר למרות שבנו השר עמיחי אליהו הבטיח כי "זו תפילה של אחדות". אם כן, כואב הלב, ככה לבטל "תפילה של אחדות"?!

בן גביר, תלמד מבני גנץ

איתמר בן גביר לא נמצא במצב טוב, הסלידה ממנו בקואליציה תפגע בו בעתיד ופוגעת בו כבר עכשיו. אם הוא רוצה לנסות לטפס למעלה בסקרים, הוא צריך להבין שהוא לא פעיל אופוזיציוני אלא שר במדינה. לקיחת אחריות יכולה להיות השלב הראשון, ומקרה בני גנץ מוכיח שהציבור כבר לא בהכרח מחפש את המריבה.