מחאת המסעדנים מסעדות בתשעה באב: הסיבה ששומרי המצוות צריכים להיות אמפתיים כלפי הכעס החילוני

ב-1934 כותב ברל כצנלסון את המסה "חורבן ותלישות" ומוחה נגד תנועות הנער החילוניות שמתעלמות מט' באב: "אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאיבד אך זה עתה את חירותו ואת מולדתו, לא היו קמים לנו ..לא א.ד.גורדון ולא י.ח.ברנר, ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור 'ציון הלא תשאלי', וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאמסעדות בתשעה באב: אסור לתת לממשלה לגנוב לנו את היהדות ולעצב אותה בדמותה

  26/07/23 16:43

זה לא נובע משנאת היהדות ואפילו לא מבורות אלא מעוינות לממסד הדתי

והנה היום, לקראת ט' באב עוד ועוד מסעדות פותחות את שעריהן בתל-אביב. דווקא. האם ברל היה כותב כך היום? נדמה לי שלא. משום שה"דווקא" הזה לא נובע משנאת היהדות ואפילו לא מבורות אלא מעוינות לממסד הדתי, ולכפיה הנמשכת שלו. אפשר להבין. זה לא רק היחס לנשים בבתי הדין הרבניים (ותיכף הרחבה נוספת של סמכויותיהם!) ולא רק היחס לגרים.

ד"ר חנה פנחסי צילום: נועם פיינר, באדיבות מכון הרטמן

באופן פרדוקסלי זו מבחינתם הרלוונטיות של היהדות בישראל של היום. האכילה הדווקאית

זו הרבנות הראשית שמסתאבת עוד, וזה גם חוק תלמוד תורה המונח לפנינו, ועוד. פתיחת מסעדות משמעה תביעה חילונית עזה באמצעות ט' באב: תנו מרחב בארץ הזו להיות יהודים כמו שנרצה, זו היענות לסנטימנט קיים של הישראלי החילוני. באופן פרדוקסלי זו מבחינתם הרלוונטיות של היהדות בישראל של היום. האכילה הדווקאית, בהקשר הנוכחי, כעת היא ביטוי פוליטי.

ברור שיש בזה גם מהלך שיווקי, תירוץ פוליטי לעוד רווח כלכלי ציני על חשבון המסורת, וגם אני הייתי מעדיפה לראות את המסעדות מחלקות אוכל חינם בליל ט' באב מאשר עושות עסקים. אבל זה לא שלי.

רוצים תל אביב שנענית לקדושה כמו בשקט שמשתרר בה ביום כיפור? תפסיקו להפריע

האם אנחנו, שומרי המצוות שהצום מובן מאליו עבורנו, נבחר לראות בזה ניתוק מהמסורת והכנסת "אצבע בעין"? בוודאי שכן, זה מה שזה. אלא שבמקום כעס, עלבון והתנשאות של מי שמחזיקים את ביהדות האמיתית ומביטים בבוז אל זולתם אני מציעה שני דברים: לאמץ אמפתיה כלפי המקום ממנו הכעס הזה מגיע, להעז להבין שלכולנו יש אחריות, במובן שלא נאבקנו די בכפיה הדתית המתמשכת שמרחיקה יהודים מיהדותם.

ומצד שני, להתבונן במעשה הזה כפרשנות לגיטימית, כדווקא שהוא חלק מהמסע היהודי עצמו. רוצים תל אביב שנענית לקדושה כמו בשקט שמשתרר בה ביום כיפור? תפסיקו להפריע. כמו שאמר לי חבר חילוני קרוב: אני לא צם בט' באב אבל כשאני אוכל – זו אכילה רגשית.

ד"ר חנה פנחסי היא עמיתת מחקר במכון הרטמן.