"הצעת החוק לבחירת רבני ערים מזכירה את הנצרות הקתולית"

למה צריך רב מקומי? מה משמעות התפקיד של רב עיר? למה בעצם אי אפשר להסתפק ברבנות הראשית שתקבע את ההנחיות ויהיו פקידים שיבצעו אותן בשטח. אם תשאלו את ח"כ שמחה רוטמן וחברי מפלגתו, שתמכו בהצעת החוק החדשה שלו יחד עם ח"כ ארז מלול (ש"ס) לשנות מהיסוד את מינוי הרבנים המקומיים – התשובה לכאורה אמורה להיות שבאמת אין צורך בהם.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושא"ש"ס, סמוטריץ' ורוטמן מחריבים את עולם הרבנות של הציונות הדתית"

  19/06/23 09:17

אלא שזה עומד בניגוד גמור למסורת היהודית. הפסיקה ביהדות הייתה מבוזרת מאז ומעולם: להנהגה מקומית ולרבנות קהילתית הייתה משמעות, והיה היגיון במעמד של "מרא דאתרא". גם בתקופות של ריבונות היו מנהיגים מקומיים והיו דעות ומחלוקות בקרב החכמים.

תני פרנק צילום: נועם פיינר

האמנם מישהו חושב שהרבנות הראשית הגיעה לדרגת האפיפיורות?

למעשה, הרעיונות העומדים בבסיס הצעת החוק שהעלה רוטמן מזכירים הרבה יותר את הנצרות הקתולית ואת ההיררכיה הטבועה בה של כוהני הדת עד לרמת האפיפיור. האמנם מישהו חושב שהרבנות הראשית הגיעה לדרגת האפיפיורות? האם זה מה שאנחנו רוצים? מילא להכתיר על עצמנו רבנים שאין להם מנדט וחיבור אמיתי לציבור היהודי הרחב, בישראל ובעולם, אבל עוד להגדיר אותם כסמכות ההלכתית ודתית העליונה נשמע למישהו סביר?

רוטמן, צילום: Yonatan Sindel/Flash90

הצעת החוק הזו הופכת את הרבנים לפקידים, לחסרי סמכות ממשית. כן, הם עדיין יחתמו על תעודת כשרות פה ושם, ועל כמה תעודות רישום נישואין. הם יוכלו לעבור בין בתי ספר ולדבר בטקסים עירוניים. אבל הם יהיו פקידים – ללא יכולת לקבוע מדיניות וללא מעמד הלכתי עצמאי. הם יהיו כפופים לרבנים ראשיים שנבחרו בדיל פוליטי בין כמה מפלגות חרדיות ולמועצת רבנות ראשית שסרה למרותם, ושרובה נבחר גם הוא באותו אופן. הם לא ייהנו ממנדט מהציבור, ולא מנבחריו. ראשי ערים עשויים לא לספור אותם ולא לשתף עמם פעולה, פשוט כי הם הוצנחו מלמעלה בקומבינה.

"עוד לא מאוחר להפסיק את השיגעון ולהשאיר את כוח המינוי בידיים של הציבור המקומי"

מעבר לכך, הצעת החוק מלאה בעוד חורים ובעיות. היא מאפשרת מינוי סיטונאי של רבני שכונות - תפקיד מיותר שכמעט ופס מן העולם, ובצדק. היא מאפשרת לקיים בחירות לרבני ערים תוך כדי כהונה של ממשלת מעבר או בשיא מערכת בחירות לכנסת או לרשויות המקומיות. היא מאפשרת שליטה בגוף הבוחר של רבני הערים של גורמים בממשלה, ומחלישה מאוד את הכוח של נבחרי הציבור המקומיים בבחירת רבניהם. היא מקטינה דרמטית את הייצוג לנשים בגוף הבוחר ומחזירה אותן להיות שוליות ובלתי נספרות בהליך הבחירה והמינוי. היא כופה מינוי של שני רבנים ראשיים בארבע ערים: ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע (שמזמן איננה העיר הרביעית בגודלה, אבל היא שם מסיבות היסטוריות ופוליטיות).

ח"כ ארז מלול צילום: Yonatan Sindel/Flash90

הצעת החוק הזו הובאה השבוע בוועדת חוקה, חוק ומשפט לדיון בהכנה לקריאה ראשונה. השלטון המקומי כבר הביע התנגדות וכך כמעט כל גורם שעוסק בנושא ומלווה אותו בשנים האחרונות. אך הפוליטיקאים בשלהם – יש להם ברית, שותפות אסטרטגית. במסגרתה הם ימנו רבנים על הראש של הציבור ויגזרו כל אחד את הקופון שלו. לא נותר אלא להזכיר להם שהגלגל מסתובב ואי אפשר לכפות אף גורם על הציבור הר כגיגית. אם הם ימשיכו בשלהם – הם ימשיכו להמאיס את הרבנות על הציבור, ואין סיבה שראשי הערים ישתפו פעולה עם רב מטעם הממשלה. עוד לא מאוחר להפסיק את השיגעון ולהשאיר את כוח המינוי בידיים של הציבור המקומי.

תני פרנק, מנהל מרכז יהדות ומדינה מבית מכון הרטמן