התרגלנו לטפוח לעצמנו על השכם ולומר שבציונות הדתית אין אפליה

אירוע בחירת המועמד של הציונות הדתית לרבנות הראשית (בחירה משמחת ומוצלחת מאוד כמובן), פתחה דיונים שונים וביניהם סוגיית היחס של הציונות הדתית למזרחיות. אדגיש בראש הדברים, שאני מסכימה שבאירוע הנקודתי הזה, החלטה על רב אשכנזי ולא ספרדי היא בחירה מושכלת, (לא בשל הקרבה המשפחתית) מתוך קריאת האפשרויות הפוליטיות והיתכנות של דיל עם ש"ס ולא עם המפלגות החרדיות.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהדיין ניצח את הרב: כך הצליח הרב מאיר כהנא לנצח את המועמד המבטיח

  05/06/23 15:06

טפחנו לעצמנו על השכם שאנחנו לא כמו החרדים 

ובכל זאת רוצה שנשים לב שבשנים האחרונות צצים שוב ושוב אירועים שאנחנו מצליחים להסביר אותם נקודתית יפה, באמת באופן שמתיישבת על לב, אבל בסך הכל מתקבלת תמונה מורכבת בלשון המעטה של היחס של הציונות הדתית למזרחיות.

הרבה מאוד שנים, אולי עשרות שנים, כשהבטנו אל אחינו החרדים, טפחנו לעצמנו על השכם – שאצלנו אין אפליה. להפך. הנה - מי שרוצה מתקבל למוסדותינו ללא אפליה עדתית, ומתקדם קדימה לתפקידים בכירים ע"פ כישוריו; הנה יש לנו נישואין בין עדתיים; ואנחנו אפילו אוכלים מופלטה ומחפשים מימונה לצלול בה בצהלולים.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להבין מה יש כאן. כשבגרתי ושמעתי דיבורים על אפליה עדתית, התגובה שלי הייתה כנ"ל, שב"ה הנה עברתי את המסלול של הציונות הדתית ומעולם לא פגשתי באפליה על רקע עדתי.

התעלמות מוחלטת מהמזרחיות של החברה

אולי רק בעשור וחצי האחרונים אני מבינה שהסיפור בציונות הדתית הוא אחר. אין מדובר באפליה חלילה, ויש כבוד אישי וכו'. אבל כחברה יש התעלמות כמעט מוחלטת מהמזרחיות. זה לא נעשה עם שלטים, ולא ממקום של גזענות גסה, אולי זה נעשה אפילו באופן בלתי מודע בעליל, אבל זו פשוט התעלמות כמעט מוחלט מהמסורת המזרחית (חוץ מההקשר של האוכל, לצערי). אין התייחסות במערכת החינוך לעושר הגדול שנמצא בתרבות, בפסיקה, בהגות ובמנהגים. אגב זלזול במנהגים המושתתים על תרבות אחרת אני דווקא זוכרת, למשל חוסר הבנה עד פסילה מוחלטת של מנהגי קברי צדיקים ואחרים.

הרבנית מירב טובול צילום: דוד שטיין

עד כדי כך אין הבנה ש"האפליה" לובשת צורה אחרת בציונות הדתית, עד שאפילו חלק מהמזרחיים הפנימו את הגישה הכללית. קראתי בעבר ריאיון עם ראש ישיבה ספרדי דתי לאומי שאמר, "רק מפני שפלוני אלמוני הוא ספרדי אכניס אותו לדף המקורות"?

אז התשובה שלי היא לא וכן! אזכור של פוסק והוגה היא בראש ובראשונה בשל עמדתו, ובהרבה מקרים זה יהיה בכיוון אחר מהשיטות והדעות האחרות. ומנגד, באופן אישי, אם גם אם הפוסק/ההוגה הספרדי אומר אותו דבר כמו אחרים, אכניס אותו בכוונה לדף המקורות/לשיעור דווקא בשל מוצאו – כי יכול להיות שזו הפעם הראשונה (אולי גם האחרונה) שהם ישמעו על הפוסק הזה.

הבלטה של המסורת המזרחית לא לצורך הכלה 

יש עוד כל כך הרבה מה להאריך. בינתיים רק רוצה לפתוח את המבט לנקודה הזו – שיש כאן חזיון מתעתע כשאנו בוחנים את הציונות הדתית, ונראה לנו שאינה מפלה, כשמול עינינו עומדת התמונה החרדית. אכן היא אינה מפלה בדרכים הפוגעניות, אולם האם היא מאפשרת את הקיום של החברה והתרבות המזרחית? האם היא מכירה את ההתנהלות השונה? שלא לומר תומכת, שלא לומר נתרמת מהעושר שיש לחכמי המזרח להציע?

חשוב לי לציין שאת ההבלטה של המסורת המזרחית איני דורשת בשם ההכלה והמרחב שמכירים במקום של כולם. זו גישה קצת מתנשאת של השיטה ההומאנית. אני דורשת אותה מפני שאני חושבת שעל פי רוב היא תשרטט חכמת חיים וגישה אחרת לחיים, לתורה ולמצוות, למנהגים [אבל לא תמיד, וגם את זה חשוב להדגיש], ואלו יכולים לתרום לחברה כולה.

יש גם מה לומר למזרחיים עצמם. עד שאנחנו לא נשלוט במכמני תרבותנו, ונישאר רק במקום של המופלטה והספינג' – זה גם מה שנקבל. אבל אשאיר זאת לפעם אחרת.

ד"ר מירב (טובול) כהנא מלמדת גמרא והלכה במדרשה בבר אילן