חיכיתי כמה ימים לאחר תוצאות הבחירות, כי למדנו כבר במסכת אבות שלא מרצים אדם בשעת כעס ולא מנחמים בשעה שהכאב טרי מדי. מצד שני, היו גם רגעים השבוע שנאלצתי לסגור את הוואטסאפ או הפייסבוק כדי לא לראות אנשים בשעת קלקלתם.
הליכוד | צילום: Yonatan Sindel/Flash90
שמעתי אדם אחד אומר: "הבעיה היא שעם הצד שלנו תמיד היה אפשר לדבר, אבל הצד שלכם חשוך ורקוב ולא מעוניין בשום שיח". שמעתי עוד דברים, חלקם כאבו לי עד שלא האמנתי שמדובר בנשים ואנשים שאני מעריכה את דעתם בדרך כלל (אך מסתבר שלא הפוך, כי הם קראו למצביעי הימין 'טיפשים', 'עיוורים', וכמובן איך אפשר בלי ה'חשוכים') וחלקם הכעיסו אותי עד כדי בחילה (באמת? תמשיכו להתגייס? מרשים מאוד! כי אלפי ילדי מגורשי גוש קטיף הפסיקו להתגייס אחרי שזרקו אותם מהבית והרסו להם את החיים? אפשר קצת פרופורציות?!) אבל הפער בין איך שאני רואה את המציאות לבין איך שרבות ורבים מחברותיי וחבריי רואים אותה גורם לי בכל זאת להתיישב לכתוב.
-
עוד באותו נושאאם השמאל מאמין להפחדות של עצמו שיתחנן לנתניהו שיצרף אותו לממשלה
02/11/22 17:04
בשנה האחרונה היה חבר בממשלה אדם שקרא למתיישבים תתי אדם ולנתניהו מחלה ממארת
אז חברות יקרות, חברים יקרים, תנו לי לספר לכם משהו על איך שאני רואה את תוצאות הבחירות. בשנה האחרונה אחיכם ואחיותיכם נטבחים באבנים מדי יום כמעט בכל חלק של יהודה ושומרון. גם אם היה ואתם חושבים שלא צריכים להיות פה יהודים, אני רוצה להאמין שאתם חושבים שבמידה ויש כאן יהודים ולא מתקבלת החלטה מדינית אחרת, צריך להגן עליהם. אך אין שום נוכחות מוגברת של צה"ל בכבישים, ובגדול התחושה היא שאנו מופקרים לנפשנו כאן. נדמה שכל עוד לא מדובר בפיגוע שבו מעורב חייל או מקום בקווי הקודש הירוקים, הרי שעדיף להדחיק, לשכוח ולא לטפל.
אילוסטרציה צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בשנה האחרונה היה חבר בממשלה אדם שקרא למתיישבים תתי אדם, לנתניהו מחלה ממארת. אדם שנחרד למחשבה שחיילי צה"ל יכולים להיהרג כדי לאבטח קבוצת חרדים שאפילו לא משרתים בצבא לדבריו. אני לא זוכרת פעם אחת שמישהו מחבריי השמאל שנוכחים בפיד שלי נחרד מההתבטאויות האלה ויצא נגדן.
זאת הייתה הצעקה של הציבור שאומר – תספרו אותנו
מה עוד? מתנחלים הוכפשו על ידי שרים, חברי כנסת וגורמים בתקשורת בלי שאיש פצה פה וצפצף. אירועי אלימות שוליים קיבלו התייחסויות חסרות פרופורציה בעוד על האלימות הגואה בכבישים, בנגב, ובמקומות רבים אחרים, הייתה שתיקה מבחילה.
החגיגות במטה הליכוד בליל הבחירות צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אז נכון, נבחרה ממשלה שכואב לי להסתכל עליה. כן, אני יודעת שבקרב רבים מחבריי מהימין לא סופרים נשים וזה בכלל לא משנה להם כמה מהן מכהנות בכנסת או בממשלה. אבל מה לעשות שניתוח פשוט של ההיסטוריה מראה שלא הרבה גברים נלחמו למען זכויות של נשים. וצר לי, אבל יש עדיין מטרות להילחם למענן. כמו כן אני אישית מאמינה שדחיקה החוצה של קולות נשיים גורמת לכל השיח וקבלת ההחלטות להיות שונה לחלוטין. אבל זאת הייתה ברירת המחדל כרגע. זאת הייתה הצעקה של הציבור שאומר – תספרו אותנו. תסתכלו עלינו. תפסיקו להדיר ולשנוא.
-
עוד באותו נושאלמרות החרדים וסייעניהם מ’הציונות הדתית’ אצביע לימין אך בלב שבור
30/10/22 17:12
קוראת גם לחברותיי להסיר את קורי העכביש של הייאוש
מבחינתי הממשלה הזאת נבחרה כדי לממש את הרצונות הביטחוניים והאידאולוגיים של רוב הציבור בישראל. מבחינתי כרגע אני משנסת מותניים ויודעת שיהיו המון דברים שנהיה צריכות לדבר עליהם. שנהיה צריכות לצעוק עליהם. שנהיה צריכות למצוא את השותפים בתוך הממשלה הזאת שירצו להסתכל לעוד מציאויות בעיניים, ולא רק הביטחונית. אני נכונה למשימה הזאת, ואני קוראת גם לחברותיי להסיר את קורי העכביש של הייאוש, לכבד את רצון הבוחר והבוחרת ולהמשיך לפעול יחד למען הדברים שאנחנו מאמינות בהם.
מוריה תעסן מיכאלי, תושבת גבעת הראל ואם לחמישה. אברכית בכולל דעה במדרשת לינדנבאום, ממקימות 'המדראשה' - נשים מדברות תורה.