מבחינת עיתון הארץ - עידית סילמן היא רק אובייקט מיני

המאבק הערכי של יו"ר הקואליציה הפורשת על הכנסת חמץ לבתי חולים, לא הרשים את העיתון "לאנשים חושבים", שהחליט לפרסם קריקטורה מבזה ומשפילה. יערה ישורון תוהה איך החירות של "הארץ" גוברת על חירותם של אחרים לכבוד מינימלי

חדשות כיפה יערה ישורון 06/04/22 14:04 ה בניסן התשפב

מבחינת עיתון הארץ - עידית סילמן היא רק אובייקט מיני
יערה ישורון, צילום: Hmbr-cc-by-sa ויקיפדיה, ובאדיבות המצולם

היי עמוס בידרמן, ראיתי את האיור שלך הבוקר בהארץ ויש לי כמה שאלות אליך: כשאתה רואה את חברת הכנסת עידית סילמן אתה רואה בה קודם כל אובייקט מיני? אתה יכול לזהות שהיא בת-אנוש, חברת כנסת? או שאתה רואה בה רק חפץ, אישה שכל כולה קודם כל היא כלי לסיפוק צרכים גופניים (לא ברור של מי)?

אתה רואה בה מפלצת מרושעת? אתה רואה בה רודן בירוקרט עיוור שמה שמעניין אותו בחיים זה לבדוק מה יש לאנשים בכיסים? אתה חושב שכל מה שהיא מנסה זה להשתלט עליך, האזרח התמים?

היי עורכי הארץ, ראיתי את האיור של בידרמן שהסכמתם שייראה אור הבוקר בעיתון שלכם ויש לי כמה שאלות אליכם: מה עבר לכם בראש כשראיתם איור כל כך מטריד ומחפיץ ומשפיל וחשבתם שראוי לפרסם אותו? האם הייתם מפרסמים איור כעין זה על כל אחת? על כל אחד? האם נראה לכם תקין שב-2022 דיון ציבורי מהותי יהפוך לגיחוך ציני, מיני ומחפיץ? האם ראוי בעיניכם שעיתון לאנשים חושבים ירשה לעצמו לרדת כל כך נמוך – עד למקומות שמפסיקים לחשוב בהם, גם אם נורא כואב לו?

מתי היה הרגע הזה שבו אבדה לכם הסקרנות, שבו הפסיק לעניין אתכם למה אנשים עושים את מה שהם עושים, מה המקור לפעולות שלהם, למה הם נלחמים על מה שהם נלחמים ומה כואב להם כל כך? מה קרה ברגע הזה שבו קודם החלטתם מה אתם חושבים על עידית סילמן ואחר כך בדקתם אם המחשבות שלכם נכונות או שרק הדהדתם את הפחדים והמאוויים הסמויים שלכם? מתי הפסקתם לשאול את עצמכם – למה הדבר הזה, חמץ בפסח, שנראה לכם כל כך שולי וקטן, או אפילו אדיוטי ומזיק – כל כך חשוב למישהו אחר, לאנשים אחרים, לציבור אחר?

למה הפסקתם לשאול ולבדוק ולחקור ולנסות להבין, והתחלתם להחליט מראש מה קרה ולמה, ומה בעצם הם רצו לעשות?

איך קרה שהייתם כל כך עסוקים בעצמכם עד שהפסקתם לראות את כל מי שנמצא מסביב, את העמדות שלו, את הכמיהות שלו, את הבקשות שלו. איך קרה שהייתם כל כך עסוקים במה שאתם מרגישים שהפסקתם לראות איך אחרים מרגישים ולנסות לראות אם אולי גם הם נפגעו או עלולים להיפגע ממה שאתם אומרים, מאיך שאתם אומרים, מהאופן שבו אתם מאיירים.

הילדים יוצאים לחופשת הפסח היום. אולי, לרגל חג החירות, תנסו לבדוק רגע עד כמה החירות שלכם להחפיץ ולהטריד ככה את חברת הכנסת, לא פוגעת בחירות שלה ושל אחרים להביע את דעתם ואת כאבם, והאם אולי, במקרה, יכול להיות שהחירות הזו שלכם להגיד הכל איך שמתחשק לכם, לא פוגעת במקרה במחמל נפשכם - חופש הביטוי. לא שלכם. שלה, ושל הציבור שלה.

חג חירות שמח.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן