"זאת מתקפה אלימה - הרב מלמד לא זז מילימטר מדרכה של תורה"

ברקע סערת החרם ומכתבי הרבנים נגד פסיקותיו וספריו של הרב אליעזר מלמד, הרב בני לאו, ראש מיזם לימוד התנ"ך היומי 929, יוצא להגנת רבה של הר ברכה ואומר: "אשרינו שזכינו ללמוד תורה מפיו"

חדשות כיפה הרב בני לאו 06/02/22 12:26 ה באדר א'

"זאת מתקפה אלימה - הרב מלמד לא זז מילימטר מדרכה של תורה"
הרב אליעזר מלמד, תמיכה מפתיעה, צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90

1. "לא תגורו מפני איש"

זה היה בשנת 2009, כששר הביטחון אהוד ברק הורה על הוצאת ישיבת הר ברכה מאיגוד ישיבות ההסדר, בעקבות סרבנות פקודה של תלמידים בעידודו של ראש הישיבה. באותה תקופה הייתה מערכת היחסים שבין הצבא ועולם הישיבות הציוניות בכי רע. המאבק של הרבנות הצבאית וחיל החינוך, מאבק הזרמים הליברליים ברבנות (סוגיית המקוואות והכותל), מאבקים על פני התרבות בישראל (בין מתירנות לבין מסורתיות). כל המאבקים הללו גרמו לתנועה של חוסר שקט עמוק בתוך המערכת האזרחית והצבאית וגרמו לתחושת מלחמת תרבות ודת.

באותה תקופה שימשתי כרב בית כנסת הרמב"ן בירושלים ועמדתי בראש בית המדרש בבית מורשה, שפעל באופן מהודק עם חיל החינוך. בנושאים רבים היו העמדות של הרב מלמד קוטביות לעמדותיי אבל עם זאת חרה לי הצעד הכוחני של שר הביטחון. פניתי אליו במכתב ובין השאר כתבתי כך:

"הרב מלמד הוא מנהיג עם שילוב נדיר של השקפה ליברלית ביחס לחרות האדם ועם אמונה יצוקה בשמירת ההלכה בקפדנות וללא פשרות, על פי הבנתו. הוא כותב פעם אחר פעם לתלמידיו שאת ההכרעות שלהם יצטרכו לעשות באופן עצמאי ולשאת באחריות למעשיהם. הוא גם כתב שאם היו מתייעצים איתו על הפגנות נגד פקודות הצבא היה מורה להימנע כדי לא לפגוע בצבא. בתוך כך הוא כתב שמי ששואל כנראה לא ראוי לשאת באחריות של החרות. זה חינוך ליברלי במיטבו. יש לי מחלוקת עמוקה עם הרב מלמד על הרבה סוגיות באורחות חיים, כולל זו העוסקת בשאלת פינוי ישובים בידי ממשלה נבחרת. המחלוקות הללו אינן משחררות אותי מלשמוע את דעתו ולהילחם על זכותו להשמיע אותן, כל עוד הוא מקפיד הקפדה עמוקה לשמור על חופש הבחירה והמעשה של תלמידיו".

נדמה לי שכמו אז, גם עכשיו במתקפה האלימה והמתוזמרת כנגד הרב מלמד, כדאי להבהיר את המושג "רב עם השקפה ליברלית". האם הרב מלמד יוותר על קוצו של יו"ד בעולמה של הלכה כדי להתיישר לרצונו של אדם פרטי או של קבוצה? כל מי שמכיר אותו ואת תורתו יודע שהוא לא יזוז מילימטר מדרכה של תורה. ההשקפה הליברלית שלו באה לידי ביטוי עמוק בהבנתו את המושג חרות. הוא נשמע ופועל בתקיפות, יש לו עמדות מאד ברורות ויש לו עמוד שדרה עצמאי אבל האם לא זה בדיוק מה שהתורה מצפה מחכמי ישראל? כשקובעת התורה "לא תגורו מפני איש" היא מתכוונת בדיוק למציאות הזו. יושב תלמיד חכם שמעולם לא יצא מאוהלה של תורה, שכל חייו מוקדשים לעמלה של תורה וברוך ה' הגיע לבשלות של הפצת תורה ברבים. האם מותר לו לחסום את דעתו בהלכה בגלל שיש גדולים אחרים הסוברים בניגוד אליו? זכיתי להיות במשך כמה שנים בקרבה גדולה לרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולמדתי מפיו את תפקידו של חכם להיות גיבור במלחמתה של תורה ולא לחשוש מפני כל המתקיפים אותו. כמה ביזיונות ספג הרב עובדיה בתחילת דרכו? כמה פגיעות פגעו בו ובספריו הראשונים אותם אלו שניסו להשתיקו כי הוא לא הלך בתלם שאותו ניסו לייצר. כבר בפתיחת חלק א' של סדרת ספריו "יביע אומר" קבע הרב עובדיה את עמדתו:

"אין למחבר ספר או למורה ודיין להיות רק כחמור נושא ספרים אלא עליו לעיין היטב ולהכריע בהלכה כאשר תשיג יד עיונו (אם הרשוהו גדולי דורו לכך). והיה ה' עם השופט. ובלבד שיהיה מתון בדין, ולא ימהר לחרוץ משפט, פן יהיו דמיונותיו וסברותיו בכזיב, אלא ישקול בפלס סברותיו ואחר העיון כדת יוכל ג"כ לחלוק על ספרי אחרונים כשלבו לשמים".

ספרי "פניני הלכה" הפכו לספרי יסוד להוראת הלכה בכל העולם כולו. ב"ה הרב מלמד ימשיך במפעלו ויעצים אותו הלאה והלאה לבשם את עולמה של תורה בפרחיו ובפירותיו.

2. "ארדה נא ואראה" – ההיכרות עם השאלה הנשאלת

עוד תכונה חשובה לו לרב אליעזר מלמד. בשונה מכל כך הרבה רבנים החותמים על עצומות ועל פשקווילים ולאחר מעשה מתלוננים שלא ידעו על מה הם חותמים, הרב מלמד מקפיד ללמוד כל נושא לשורשו ורק לאחר מכן יביע את דעתו.

אספר כאן סיפור מראשית ימי 929, לפני כשבע שנים. חלק מהרחוב התורני תקף את המיזם ככזה המחלל את קדושת התורה ומחלל שם שמים. ההתקפות היו גם אישיות וגם רעיוניות. יום אחד התקשר אלי הרב מלמד ושאל אם יוכל להתלוות אלי ליום אחד כדי להכיר את המפעל הזה. נתתי לו לבחור יום אקראי וכך מצאנו עצמנו נכנסים להיכרות עם חלק ממובילי המסע הזה ונכנסנו לקבוצות לימוד שונות בארץ. קבוצות שכמעט כל לומדיהם מוגדרים כחילונים. קבוצה של תלמידי מכינות קדם צבאיות, קבוצה של מורים וקבוצה של לומדים מבוגרים בבית המדרש בינ"ה שבאפעל. שוחחנו עם אנשים מצוות המיזם, עם כותבים ויוצרים ונפרדנו בשעת לילה מאוחרת. האם הוא הסכים ושמח עם כל מה שמתרחש במיזם? ברור שלא. אבל בהקדשת זמן של לימוד, בהתבוננות, בהקשבה, בשיחה – הוא גיבש את עמדתו ביחס למיזם.

3. "שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם"

אחד מנושאי ההתקפה על הרב מלמד הוא העצמאות שבה הוא פועל, כאילו אין עוד דעה בהלכה מלבדו. אני יכול להעיד מקרוב על מידת הקשב שלו לדעות ובעיקר לאלה הסוברים אחרת ממנו. כדרכם של חכמי ישראל הוא לא רק מכבד את דעות החולקים אלא מביא אותם במלואם. אדגים זאת בדוגמה קטנה אחת. לפני כשמונה שנים ערכתי קובץ מאמרים בנושא מעמדו של אדם עם מוגבלות שכלית בהלכה ("ואין הדעות שוות") וביקשתי מהרב מלמד מאמר על עמדתו ביחס לעובר עם תסמונת דאון. במאמר הוא מיקם את עצמו במחנה המתון יחסית שמכיר בקושי שיש לחלק מהמשפחות בהתמודדות עם האתגר הזה ושמאפשר להתייחס למציאות הזו כ"שעת דחק" שמתירה את ההפלה. אבל אז הוא בחר לפרסם את תגובת הרב פוירשטיין המערער על הפסיקה המקלה הזו מתוך תפיסה כוללת של הדינמיות בחיי אדם עם תסמונת דאון ומבקש לחזק את האמונה בפוטנציאל מימוש החיים המלאים של האדם עם המוגבלות.

הרב מלמד מסיים את המענה שלו לתגובה של הרב פוירשטיין במילים: "בפרסום דברים אלו משני הצדדים יתעשר הציבור הרחב בידיעתו את הסוגיה על צדדיה ולבטיה, וכל אדם יוכל לפלס בה את דרכו על פי האופי והכוחות שה' חננו".

אשרינו שזכינו ללמוד תורה מפיו. אשריו ואשרי חלקו ותפילה שלמרות הניסיונות להחליש אותו ולרפות ידיו ימשיך במפעל חייו להעמיד תורה ולהאירה שבכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן