משק פתוח? ממשלת בנט מכניסה אותנו לסגר לא רשמי כדי לחסוך את הפיצויים

הממשלה מטפלת בגל החמישי בצורה מבולבלת, מצד אחד בנט רוצה להשאיר את המשק פעיל ולא מטיל הגבלות כדי לא לשלם פיצוי לבעלי העסקים, אך מצד שני הכמות ההיסטרית של המבודדים פוגעת במשק לא פחות ככה נראה סגר

עדי מאמו שוורץ עדי מאמו שוורץ 05/01/22 10:51 ג בשבט התשפב

משק פתוח? ממשלת בנט מכניסה אותנו לסגר לא רשמי כדי לחסוך את הפיצויים
בנט בישיבת הממשלה, צילום: Yonatan Sindel/Flash90

הגל החמישי: יום סגר יום לא, השבוע הסביר ראש הממשלה שלהערכתו "עד סוף השבוע אנחנו נחצה את קו ה-20,000 מאומתים ביום, ובשיא הגל, בהחלט ייתכן שנחצה את קו ה-50,000 ביום. אלה מספרים גבוהים מאוד" והמשיך כי מה שיציל אותנו זה חיסונים. לכו להתחסן. 

המטרה של הממשלה היא להשאיר את הכלכלה פתוחה. סגר לא יהיה פה. אבל מבודדים יהיו פה וכנראה הרבה. להשאיר את הכלכלה פתוחה, ואת המשק מתפקד זו מטרה נעלה. אבל בואו נסתכל על המציאות בעיניים. 20,000 מאומתים, זה 20,000 איש שאם הם בוגרים, הם לא הולכים לעבודה ואם הם ילדים, אז ההורים שלהם לא הולכים לעבודה. וזה לא רק ה 20,000 איש של היום, זה כל הסביבה שלהם שעכשיו מאבדת לפחות יום אחד של עבודה, בגלל הצורך בבדיקת אנטיגן או בדיקת PCR (וחכו עוד 24 שעות לתשובות) .

האם כל יום יצטרכו עכשיו ללכת לעשות בדיקה? "לא כל יום. יום כן, יום לא"

קחו מקרה תיאורטי לחלוטין שכל הורה לילד, נפגש בו בשבוע האחרון לפחות פעמיים – התגלה ילד חולה מאומת בכיתה, כל הכיתה (נניח) מחוסנת. כל הילדים נשלחים לעשות בדיקה – והנה יום עבודה אחד שהלך על עמידה בתור לבדיקה. למחרת הילדים הולכים לבית ספר, בערב מקבלים הודעה ששוב יש חולה מאומת בכיתה, ושוב למחרת הולך יום עבודה כדי לעמוד בתור לבדיקה. וכמו שאמר המורה שלהם בתשובה לשאלה האם כל יום יצטרכו עכשיו ללכת לעשות בדיקה? "לא כל יום. יום כן, יום לא". אם זה לא היה עצוב, זה אולי היה מצחיק מישהו. אולי את ראש הממשלה. 


כשראש הממשלה אמר השבוע: "אזרחי ישראל, אני מאוד מבין את תחושת התסכול והבלבול. אף אחד לא ביקש והזמין עוד גל. הפגיעה בבריאות ובשגרת החיים היא אמיתית. הממשלה מבחינתה עושה הכל כדי להיערך למצב ששוטף בסערה את העולם.", אני לא בטוחה כמה הוא מבין את תחושת התסכול והבלבול. העמידה שעות בתורים לבדיקות, ההמתנה לדעת האם מחר יש בידוד או רק בדיקה, ומה הנהלים. אני לא בטוחה שממשלת ישראל מבינה את רמת הבלבול בה האזרחים נמצאים, ואנחנו עוד לא הגענו ל 50,000 מאומתים.

מי יעזור לאנשים שיוצאו לחל"ת או שמקומות העבודה שלהם יסגרו בעקבות התחלואה הקשה?

האם ככה הכלכלה באמת יכולה להמשיך לתפקד? האם באמת מעסיקים יכולים לבנות על העובדים שלהם שיגיעו כל יום? האם אפשר להיות בטוחים שנמשיך לעשות קניות כרגיל? מי יפצה את כל בעלי העסקים שעומדים להפגע כלכלית? מי יעזור לאנשים שיוצאו לחל"ת או שמקומות העבודה שלהם יסגרו בעקבות התחלואה הקשה? מי יקח פה אחריות?


לא. אני לא מתגעגעת לסגר. זה היה קשה, מתיש. הלימודים בזום, הנסיון להחזיק בית עם ילדים בלי חברה מסביב. סגר זה לא משהו שאני רוצה לחזור אליו. אבל לפחות אז הבנתי מה ההנחיות ומה מצפים ממני. לפחות אז מדינת ישראל לקחה אחריות גם על הבריאות שלי וגם על הפרנסה שלי.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן