י"ט כסליו: מתגעגעים לרב משה צבי נריה זצ"ל

הרב שלמה וייס נזכר בגעגועים למורו, הרב נריה: "איך יכלנו להתיחס אל הרב נריה כאל מורה מן השורה, לא להקשיב ואף להפריע?"

הרב שלמה וייס 23/11/21 14:38 יט בכסלו התשפב

הרב נריה, צילום: ללא
הרב נריה, צילום: ללא

לא פעם כאשר משפחה יושבת "שבעה" על בן משפחה שנפטר, תמצא אותם תוהים איך לא ידעו דברים כה רבים על הנפטר למרות שחיו במחיצתו עשרות שנים.
צריכים היו להגיע לימי "השבעה" כדי ללמוד על יקירם.
מציאות מוכרת זו, עולה במוחי בכל פעם כאשר אני מספר שלמדתי ביב"ע כפר הרא"ה במחיצתם של הרב נריה והרב צוקרמן ע"ה.
כמה לא ידענו, כמה לא הבנו בינות מי אנחנו מסתופפים!
נכון, מרחק השנים עושה את שלו אבל עדין, בלתי מובן.
איך יכלנו להתיחס אל הרב נריה כאל מורה מן השורה, לא להקשיב ואף להפריע?

בחלק מתקופת לימודי בישיבה, הרב נריה היה גם ח"כ והיה משתף אותנו בדיונים, בויכוחים להם היה שותף.
לשיחות בסעודה שלישית היינו קוראים בהלצה "השבוע בכנסת", כיון שהרב נריה היה משתף אותנו בדילמות בהם עסק בכנסת.
אם לא מצד הרב שבו, לפחות מצד חבר הכנסת שבו, ראויים היינו להתיחס בהתאם, אך לא.
אך מסתבר שהדברים חודרים, תרצה או לא.
אינני זוכר כמעט שיעורים, שיחות וכיו"ב, כן זוכר אני היטב הנהגות, מעשים קטנים וגדולים, משפטי מפתח שחזרו על עצמם.
וכל אלה נטמעו בתוכנו, תלמידיו השובבים.

זוכר אני את ראש השנה הראשון בישיבה. בקשתי, התחננתי מהר"מ שלי לנסוע הביתה לחג והוא משום מה, לא התרשם ולא איפשר.
בעל כורחי נשארתי בישיבה, נער בן 14 מראש השנה, שבת תשובה ויום כיפור.
(כנהוג בישיבה סמוך לפני ראש השנה נסענו לבתינו לומר שנה טובה להורים והמשפחה). 
היה זה ראש השנה המפעים ביותר בחיי.
בליל החג, אחרי תפילת ערבית, עברנו כולנו לברך ולהתברך בשנה טובה מצוות הרמי"ם וכך חלפנו על יד הרב נריה, שנשאר עומד זקוף ומכונס בתפילתו הבלתי נגמרת.
רק עברנו והסתכלנו, זה היה מספיק כדי לטעום משהו מראש השנה אחר.
וכך לתפילת מוסף של יום כיפור.
סמוך לפני הכנסת ספר התורה, הושלך שקט מיוחד בבית המדרש.
אנחנו הצעירים מנסים להבין מה קורה.
מתוך עמידה על קצות האצבעות אני רואה את הרב נריה אוחז את ספר התורה ומקריא שם אחר שם, שמות בוגרי הישיבה שנפלו במערכות ישראל.
עם התארכות הרשימה, בכי חרישי מתלווה באיזכור השמות.
למיטב זכרוני היה הרב קורא בשם הבחור ואת השבט, כמובן בבנ"ע, אליו היה שייך.

זכינו כולנו פשוט לחיות בצל דמויות, להסתופף ולהסתובב בינות לגדולי הדור.
אישיותם הקרינה עלינו, בלא שהרגשנו, אך אישיותם חדרה לתוכנו, נספגה בעצמותינו וכך היינו לאנשים.
 

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר