גם אם מטרת ההפגנה טובה היא, לעיתים נאמר כוונותיך רצויות ומעשיך אינם רצויים. יש שלושה תנאים לכך שההפגנה תביא ברכה.
א', היא צריכה לקבל אישור מהמשטרה, שאם לא כן, המשטרה תבוא לפנות, ויהיה חילול השם. אך גם השכל הפשוט מחייב שלא יוכל כל אדם לארגן לעצמו הפגנה ולשבש את החיים לשאר יהודים.
ב', היא חייבת להיות בלי אלימות. לא אלימות פיזית ולא אלימות דיבורית. ואנו מוסיפים גם בלי אלימות מחשבית. הרי יש מצוה ואהבת לרעך כמוך ויש איסור לא תשנא את אחיך בלבבך. וכידוע אין עושים מצוה על ידי עבירה.
ג', תלוי מה אומרים. המטרה של הפגנה אינה לבטא כעס או שפיטה שלילית, אלא לחולל שינוי לטובה. היא נצרכת ,בדבר חמור, שאין הציבור יודע, וזו הדרך היחידה לעורר אצלו מודעות והזדהות.
אגב, זו גם סיבה לשלול אלימות, מלבד האיסור העצמי, כי בזה אדרבה היא מחוללת תוצאה נגדית של שלילה, ומצדיקה לכאורה את השקר שההפגנה מייצגת ציבור אלים.
לגופו של עניננו, כלומר הפגנה על עלותו למרומים של אותו בחור צדיק, יש להבין שזהו נושא מורכב, ולכן התוכן המשודר בהפגנה צריך משנה זהירות.
ראשית, אותו בחור יקר נהג ללא רישיון וברח מניידת משטרה בכביש סואן. רבי סעדיה גאון, מסביר בהקדמו של ספר אמונות ודעות, שכאשר דעה רוצה לנצח, עליה להציג רק טיעונים מוחלטים, ולהימנע אפילו מטיעון אחד מסופק, כי היריב יתהדר לומר שבגלל שהפיל טיעון אחד, כבר הפיל את הכל.
שנית, אין זה מוסרי לזרוק אבנים או לבטא עויינות, הן כלפי הצבא הן כלפי המשטרה, הן בחיי יום יום, הן בהפגנה, שהרי סוף סוף כל אלה מקיימים פקודה. הם אינם נכנסים לפוליטיקה, ואסור להם להיכנס לפוליטיקה, ובכלל אין בידיהם כל הידיעות כדי להכריע אם הפקודה טובה או רעה.
וכל אחד שאם כל איש בטחון יתחיל לסנן את הפקודות על פי השקפתו האישית, אז המדינה תהפוך אנדרלמוסיה רבתי. כמובן, אם זה מה שמכונה "פקודה בלתי חוקית בעליל", ברור שעליו לסרב, אך באופן רגיל, לא כן הוא, ואותו אדם מוסר את נפשו, לשמור על הסדר, גם אם מאוד לא נוח לו. אנא לא לשכוח שהחיילים הם חברים שלנו, ידידים שלנו, שומרים עלינו, הם אנחנו, גם אנחנו הולכים לצבא. הצבא זה אנחנו. לכן מאוד לא מוסרי להציק להם, מאוד לא יהודי.
ולכן, אם רוצים להפגין, יש להפגין לא נגד המשטרה אלא נגד הממשלה, וזו הנקודה השלישית. נכון שממשלות ישראל עשו דברים נוראים בהריסת חבל ימית וגוש קטיף, ועמונה ועוד, עד כדי עשרת אלפים איש. אך בל נשכח, שכנגד זה, הושיבו ביהודה ושומרון קרוב לחצי מיליון, בתנאים מאוד טובים. לעולם יש לראות תמונה בשלמותה, בפרופורציה, בפרספקטיבה.
ומכאן לנקודה הרביעית, אנו שמחים שיש לנו נוער אידיאליסטי שלוחם בעד ארץ ישראל. אשרינו מה טוב חלקנו. יחד עם זה, אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. הרי בדרכים עדינות, הצלחנו להושיב חצי מיליון. אם כן, שיטות אלו טובות הנה.
אם תרצו, הנה כתוב בהקדמת ספר מסילת ישרים, שאדם נתון במלחמה חזקה, פנים ואחור. יש הסבירו שמלחמת אחור, היא בגלל היצר הרע, שמושך אותנו אחורה. מלחמת פנים, היא בגלל היצר הטוב, שמושך אותנו אל האור, אך בצורה לא ראויה, וגם זה גורם נזקים. אשרינו שהנוער שלנו נמצא במלחמת פנים ולא במלחמת אחור.
מכאן לענייננו. יש כאן בלבול, אור וחושך משמשים בערבוביה. אז בהפגנה, יש להדגיש רק את האור, ולא לנגן על החושך, כגון שלילת המשטרה, שאמנם כנראה עשו כאן דבר חמור – אלא אם כן יתברר אחרת, ולא לשכוח שבסך הכל הם משרתים נאמנים למדינה.
בסיכום, לבכות על מותו של אותו בחור צדיק, ישר ונאמן, ועל אף גילו הצעיר, מאוד למדן, ותמיד להבליט את האור.