"מדד החופש העירוני" של תנועת 'ישראל חופשית' מדרג את ערי ישראל לפי תבחינים שונים שעוסקים בסוגיות דת ומדינה. בראש הרשימה, הערים תל-אביב והרצליה, שקיבלו ציון 71. בני ברק במקום האחרון עם ציון 7. את עיר מגוריי רחובות מצאתי במקום ה-15, עם ציון 33 – פחות מחצי מהערים במקום הראשון.
משום שאני מכיר את עירי כמקום פתוח וקשוב לצרכי תושביה, שבאים מקהילות שונות ומגוונות, החלטתי לבדוק מדוע קיבלה רחובות ציון נמוך כל כך. מה הופך את העיר לפחות חופשית מתל-אביב, בעיני תנועת 'ישראל חופשית'?
את הנקודות הראשונות איבדה רחובות על תחבורה ציבורית בשבת, תבחין בו היא קיבלה רק 7 מתוך 17, לעומת 16 לתל-אביב. בשבת הרחובותית יש מוניות שירות לתל-אביב, שמאפשרות לצעירים לצאת לבלות. לעומת זאת, לתל-אביב, העיר שנמצאת במרכז המרכז, יש מערך תחבורה שלם.
טוב, זו לא תחרות. גם ביום חול לתל-אביב יש תחבורה עדיפה. במציאות בה התחבורה הציבורית המדינתית אינה פועלת בשבת, תבחין זה אינו מסמל "חופש" אלא מרכזיות ועוצמה כלכלית. יתרה מזאת, כאשר מדובר בעיר עם רוב חילוני, עם אוכלוסייה שמבקשת לנסוע בשבת ומקומות בילוי שהיא מבקשת לאפשר לאנשים להגיע אליהם, הגיוני שהיא תפעיל אמצעי תחבורה.
ככל שמדובר בעיר מסורתית יותר, פריפריאלית יותר, תהיה פחות תחבורה. ואכן, בעוד ערים חילוניות במרכז קיבלו דירוגים גבוהים, ערים מסורתיות בפריפריה קיבלו ציונים נמוכים. לא בטוח שתושביהם חשים "חופשיים" פחות בגלל זה.
6 נקודות נוספות איבדה רחובות לתל-אביב על מיעוט של "מסחר בשבת". אך עבור מי נעשה המסחר? חלק גדול מכלכלתה של תל-אביב מיועד לתושבי ערים אחרות. גם באמצע השבוע יש יותר מסחר בתל-אביב מאשר ערים אחרות וזה לא מפני שערים אחרות הן פחות "חופשיות". מנגד, ברחובות ישנם מקומות בילוי בשבת, כעיר שכוללת אוכלוסייה מגוונת עם צרכים שונים, אך אכן לא הכול פתוח. זה לא כי הציבור ברחובות אינו "חופשי" אלא ההיפך מכך – רוב תושבי רחובות חופשיים לנוח ביום השבת. חופש ממסחר מסביב לשעון. ליד רחובות, במרכז ביל"ו סנטר, יש דווקא מסחר בשפע, למי שמעוניין.
את הנקודות הבאות איבדה רחובות בסעיף "תקציבי דת", בה היא קיבלה רק 4 נקודות מתוך 13, לעומת 11 של תל-אביב. תהיתי אם העיר אינה משקיעה מספיק בצרכי הדת המגוונים של תושביה, שהרי ככל שנשקיע יותר תקציבים בצרכים אלו – יהיה לתושביה יותר חופש להשתמש בהם. גיליתי שההיפך הוא נכון. לשיטת 'ישראל חופשית', היא משקיעה יותר מדי. ההוצאה לתושב יהודי בשנה הוא 89 ש"ח, לעומת 74 ש"ח בלבד בתל-אביב. ברחובות אחוז הדתיים והמסורתיים גדול מאשר בתל-אביב ולכן הפער אינו מפתיע. אינני חושב שתושבי רחובות פחות חופשיים משום שהם מקבלים שירותי דת רבים יותר. אם כבר אז להיפך. אם המדד מבקש להצביע לא על החופש של האזרחים לעצב את אורחות חייהם אלא על מידת החילוניות של העיר, לא ברור מדוע היינו צריכים מחקר כדי לדעת שתל-אביב והרצליה חילוניות יותר מבני-ברק.
נקודות נוספות איבדה רחובות בסעיפי "קהילת הלהט"ב" ו"נוהל אירועים בהפרדה". לפי המדד, העירייה ברחובות דווקא תמכה באירוע הגאווה בעיר ובפעילות של ארגון איגי, אבל זה הספיק רק עבור 4 נקודות מתוך 10. את הנקודות על נוהל אירועים בהפרדה איבדה עיריית רחובות משום שלא השיבה לבקשת המידע. ברחובות יש אוכלוסייה מגוונת עם צרכים שונים. רוב תושבי העיר אינם מנסים למנוע אירוע מקהילות אחרות, אלא מבקשים שיתקיימו אירועים ברוחם.
זה, בעיני, מבטא חופש רב יותר מאשר רגולציה עירונית על אופיו של כל אירוע. אין הסבר במדד מדוע תמיכה בקהילת הלהט"ב מבטאת חופש אך תמיכה בשירותי דת פוגעת בחופש, כפי שאין הסבר מדוע הגבלות על אירועים במרחב הציבורי מוסיפות חופש בעוד הגבלות על מסחר בשבת גורעות ממנה.
לבסוף, איבדה עיריית רחובות 3 נקודות נוספות משום שאין בה מספיק קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות. אמנם, יש בה קהילה קונסרבטיבית, שאף קיבלה בית כנסת מהעירייה, אבל זה עדיין לא מספיק "חופשי". העובדה שברחובות יש מגוון גדול של בתי כנסת, לעדות השונות, לא קיבלה כל ביטוי. חופש מגיע, כך נראה, רק בטעם אחד.
אחרי סקירת ההשוואה בין רחובות ותל-אביב, הגעתי למסקנה שדווקא לא כל כך רע פה. לפי המדד שלי, עיר עם מגוון קהילות, שחיות יחד, למרות הבדלים דתיים, עדתיים, חברתיים וכלכליים, בה אפשר להשתלב ולשלב בין זהויות שונות, מהווה דוגמה יפה ל"חופש". לא כולן צריכות להיות חופשיות בדיוק כמו תל-אביב.
עו"ד אלעד קפלן הוא מנהל ארגון 'עתים'