לשמוח בקול תורני אחר | הרב אברהם סתיו על מכתב הרבנים נגד הרב מלמד

"יש לתורה קווים אדומים ולגיטימי מדי פעם להזכיר אותם, איש כפי דרכו. אבל מי שחווה את עולם התורה שלו לא כברירת-מחדל מובנת מאליה שהכל כפופים לה, אלא כבחירה נועזת, נגד כיוון הרוח, שהיינו רוצים שכמה שיותר אנשים יעשו אותה – על כרחו יתנהל קצת אחרת" | תגובה למכתב הרבנים

חדשות כיפה הרב אברהם סתיו 10/11/20 17:22 כג בחשון התשפא

לשמוח בקול תורני אחר | הרב אברהם סתיו על מכתב הרבנים נגד הרב מלמד
הרב אליעזר מלמד, צילום: פלאש 90. מרקו

בחיזוק-היומי האחרון של הרב יואל ראטה הוא מספר על מלמד אחד שהגיעו אל תלמוד-תורה שלו שני תלמידים חדשים, שניהם בנים של אישה גיורת. בתחילה הוא קצת חשש. החיים לימדו אותו שילדים שמגיעים מרקע תרבותי שונה מתקשים קצת להסתגל. אבל מיום ליום הוא הופתע לגלות ששני האחים הם תלמידים למופת, מלאי אהבת תורה ויראת שמים, יותר מכל שאר התלמידים.

רבנים בכירים נגד הרב מלמד: "שלא לתת הכרה לרפורמים כלל ועיקר"

יום אחד המלמד לא הצליח כבר להתאפק, וביקש מן האם, הגיורת, שתגלה לו את סוד ההצלחה שלה. השיבה לו האם: האמת היא שיש לי סוד. הילדים שלי לא יודעים את זה, אבל הם נולדו לי לפני שהתגיירתי ומבחינה הלכתית הם עדיין לא יהודים. ביום שבו יגיעו לגיל מצוות ישאל אותם בית הדין אם הם רוצים להישאר יהודים או לחזור להיות גויים. אני לא מפסיקה לחשוב על היום הזה. אני רועדת מפניו. ואני מוכנה לעשות הכל כדי שהילדים שלי יבחרו להמשיך להיות יהודים. לכן אני דואגת שהתורה והמצוות יהיו עבור הילדים שלי הדבר הכי כיף בעולם. כי אם הם ירגישו שלשמור כשרות זה משהו מעיק, אם הם יחוו את השבת כמשהו מלחיץ, ביום ההוא הם יגידו 'מה אנחנו צריכים את זה' וילכו החוצה. אני לא לוקחת את היהדות של הילדים שלי כמשהו מובן מאליו.

אחד הספרים הכי יפים של הרב יונתן זקס נקרא 'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו: מורשת הדת העתיקה בעולם'. בפתיחה של הספר מציב הרב זקס את השאלה: למה שמישהו ירצה בכלל להיות יהודי? ולאורך הספר הוא פורש את התרומות הגדולות של היהדות לתרבות האנושית. אני לא רוצה לדון עכשיו בתשובות שמציע הרב זקס; עצם השאלה שלו חשובה לי הרבה יותר. בארץ ישראל אנחנו מדברים הרבה על הרעיון של מחויבות וגבולות וקווים אדומים. אנחנו לוקחים כמובן מאליו את זה שכולם (הילדים שלנו, הנוער, 'הציבור') בעצם איתנו, ולכן נלחמים כל הזמן לשמור על הגבולות שלא יתמוססו.

אבל יכול להיות, ואולי היינו צריכים את הרב זקס מאנגליה ואת הרב ראטה מארה"ב שיגלו לנו את זה, שאנחנו מזמן כבר לא שם. וגם אם לא יהיה בית דין שיבוא אל הילדים שלנו בגיל שלוש-עשרה ויספר להם שהם יכולים להיות גויים, מישהו כבר יגיד להם את זה כשהם יהיו בצבא או באוניברסיטה. מישהו ילחש להם שבעולם המודרני אין בעצם שום דבר שכופה אותם להישאר. ולמרות שגבולות ומחויבות הם דברים חשובים, הרבה יותר חשוב להתכונן לקראת היום הזה. לראות איך דואגים לכך שחיים של תורה ומצוות יהיו משהו מרומם, מעשיר, משמח, שאי אפשר לדמיין חיים מלאים בלעדיו. לראות איך מילים כמו 'הלכה', 'שבת', 'טהרת המשפחה', מייצרות אסוציאציות של חיים מדויקים ועמוקים יותר ולא של תסכולים ואילוצים.

מנקודת מבט כזו, גם השיח הציבורי שלנו יכול וצריך להיראות אחרת. אני לא חושב שאפשר לשלול קטגורית כל סוג של פאשקוויל או מחאה. יש לתורה קווים אדומים ולגיטימי מדי פעם להזכיר אותם, איש כפי דרכו. אבל מי שחווה את עולם התורה שלו לא כברירת-מחדל מובנת מאליה שהכל כפופים לה, אלא כבחירה נועזת, נגד כיוון הרוח, שהיינו רוצים שכמה שיותר אנשים יעשו אותה – על כרחו יתנהל קצת אחרת. ייתן הרבה יותר משקל להוספת צדק על פני קבילה על הרשעה. ישמח בקיומם של מגוון קולות תורניים שעשויים למשוך אליהם בני-אדם שונים. יירתע כמו מאש מכך שעולם התורה ייראה כמו ביצה עכורה של מחלוקות ומדנים. יתאמץ להדגיש את המשותף והמאחד שבתורה ויאמין שבסופו של דבר זה רק המאור שבה שיחזיר אותנו למוטב.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן