ההפגנות בבלפור - מבט שונה

"הציונות הדתית הוציאה אלפים לרחובות בשעה שלרוב החברה הישראלית פשוט לא היה אכפת, ואילו כעת, כאשר החברה הישראלית תוססת ומחפשת משמעות – הציונות הדתית ספונה בביתה. את ההזדמנות הזו אסור לנו לפספס" | דעה

חדשות כיפה הרב יצחק דביר 08/10/20 12:46 כ בתשרי התשפא

ההפגנות בבלפור - מבט שונה
ההפגנות נגד נתניהו, צילום: Yonatan Sindel/Flash90

מטר האתרוגים שניתכו על ראשו הפתיע מן הסתם את הכהן הצדוקי, שניסה להעביר מתחת לרדאר את השינוי שביצע באופן ניסוך המים, האירוע היה היותו ספונטני לחלוטין, איש לא אירגן את הקהל, איש לא הורה להם להשליך את האתרוג היקר והמהודר שעל בחירתו עמלו ותמורתו שילמו הון רב, איש לא תהה האם נכון וראוי להשליך אתרוגים בבית המקדש? האם הדבר שווה גם במחיר פגימת קרן המזבח? הכל נבע מאכפתיות עמוקה של קהל המשתתפים, תחושת מעורבות ושייכות, ש'חייבים לעשות משהו'.

תחושה זו היא אמנם המתכון למלחמות היהודים, כאשר איש לא מוכן לוותר על עקרונותיו ודעותיו, אך מנגד, עמים ללא עקרונות, שהתאגדו במטרה שכל אחד יחיה את חייו תחת גפנו ותאנתו בלא להפריע לחברו, נעלמו ברבות הימים מן העולם, השמירה על העקרונות, האכפתיות על האחר והבקשה שיקבל אף הוא את האמת בה אתה אוחז, היא הקושרת בין הפרטים לציבור והיא זו ששמרה על הגחלת המשותפת של העם היהודי.

בחודשים האחרונים אנו זוכים לחוות מחדש את התחושה הזו, שהיה נדמה כבר כאילו חלפה ונעשתה זרה לחלק גדול בציבור הישראלי. אל מול 'חיה ותן לחיות' שהיה המוטו השולט עד לא מזמן, אנו רואים אנשים היוצאים מבתיהם אל הרחובות להפגין על תדמיתה של המדינה, עשרות שמתגודדים בספונטניות מתחת ביתו של אדם שהתעלל בכלבים, דרישה ציבורית נרחבת להוקעת מי שניסה לרצוח את אשתו. תחיית האכפתיות היא בשורה נפלאה לציבור הישראלי, גם אם בשלב הראשון לא תמיד אנו מסכימים עם מטרותיה, היא בסיס איתן לשיח ולמעבר שלב בפיתוח החברה הישראלית.

לשם השוואה אפשר להיזכר במטרה האחרונה שהוציאה רבים לרחובות, המחאה החברתית, שעסקה כולה בזכויות הפרט, בטובתו, ובדרישה לשבת בשלווה תחת גפנו ותאנתו.

התופעה המבורכת הזו קשורה ב'תסמונת הדור השלישי'. אל מול דור המקימים והחלוצים שהיה חדור במוטיבציה וויתר על נוחות ואיכות החיים לשם האידיאל, הדור השני מבקש לחיות את חייו בהשקט ובטחה, להירגע מעט, להתיישב תחת גפנו ותחת תאנתו, והדור השלישי שוב מחפש את המשמעות לחיים אלו, מבקש להבין את זכות הקיום להתיישבות בארץ, את זכותנו להתקיים כחברה.     

באופן מעניין, בחברה הציונית דתית חלוקת הדורות שונה מבשאר החברה הישראלית, דור המתיישבים ביש"ע היה במקביל לדור השני בציונות החילונית, הציונות הדתית הוציאה אלפים לרחובות בשעה שלרוב החברה הישראלית פשוט לא היה אכפת, ואילו כעת, כאשר החברה הישראלית תוססת ומחפשת משמעות – הציונות הדתית ספונה בביתה. 

את ההזדמנות הזו אסור לנו לפספס, עלינו לשמוח באכפתיות המתפתחת, להיות שותפים לה ולכוון אותה למקומות הנכונים. ומעז יצא מתוק.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן