התבלבלנו. התבלבלתי. יש גם טעם בטענה שההוראות מבלבלות ואין מלך בישראל שמוביל ומכוון.
ועדיין: עשרת ימי תשובה , זמן של חשבון נפש- מזמינה את כולנו לפשפש במעשינו ולבחון היכן האחריות שלנו. האחריות שלנו כקהילה ושלנו כפרטים.
תפילות ימים נוראים חשובות לכולם. אין צורך לשכנע איש שהן קריטיות להמוני יהודים מאז ומעולם. תפילה היא אחת הדרכים המוכחות לשינוי רוע הגזרה ונצרכת היום יותר מתמיד. אך, חובה דתית לא פחותה היא החובה מהתורה של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". נשמרתם מאד. ללא עיגולי פינות.
"חלל עליו שבת אחד, כדי שישמור שבתות הרבה". – זו ההנחיה הברורה והכל כך הגיונית של ההלכה היהודית. עדיף לחלל זמנית ולהרוויח רווח ארוך טווח.
לא זכות קניין, לא חופש פולחן וגם לא זכות ההפגנה הן שוות ערך לערך המקודש של חיי אדם, וכשמדובר במגפה המשתוללת ברחובותינו – מהדהד הציווי הברור: "ונשמרתם מאד". מאד!
זה לא המקום ולא הזמן לחילוקים ולהתפלפלויות. זה הזמן להישמר, כשרף הזהירות המחייב הוא הוראות משרד הבריאות. אם כל אחד יעשה דין לעצמו – מהר מאוד נחריב את עצמנו במו ידנו.
גם לאלו החרדים לדמוקרטיה וחוששים שתעלם מנוף מולדתנו אם נמנע מהפגנות המוניות, יש להזכיר שללא אזרחים מתפקדים בבריאות- גם הדמוקרטיה וגם הערך המקודש של אוטונומיית הפרט נתונים בסכנת הכחדה. רוצים מחאה? התכבדו נא למצוא דרכי מחאה בטוחות על גבי הרשת .
במקביל, גם למתפללים במניינים גדולים מסכני חיים ולאלו שמתעקשים על אומן יש לומר כפי שאמרה אסתר למרדכי היהודי שלא רצה לגזור תענית בחג הפסח: "הלא אתה ראש לסנהדרין, ואתה אומר דבר זה?! ואם אין ישראל, למי הפסח?!". מרדכי הפנים את הביקורת ועשה כעצתה. אם אין ישראל, כלומר: אם המונים ימותו, מי בדיוק יישאר לחגוג פסח או חגי תשרי?!
הליכה עד הסוף עם ערך אחד, חשוב ככל שיהיה , תוך התעלמות מערך מתנגש שהוא חשוב לא פחות – לא יכולה להיות עשיית משפט וצדק וגם לא מבטאת את עמדת ההלכה היהודית.
באופן אישי, חבריי ואני השקענו שעות רבות של עבודה כדי לתכנן שנת לימודים אקדמית המשלבת לימודים פרונטליים. ההתארגנות רצינית והרצון להיפגש עם הלומדות במפגש בלתי אמצעי- חזק מתמיד. כולם מודים ששום זום שבעולם לא מסוגל להחליף את הלמידה בבית מדרש חי ותוסס ואת הקשר החי של רב- תלמיד/ רבנית- תלמידה. אודה כי עדיין יש בליבי תקווה שהדבר יתאפשר , תוך הקפדה על הכללים. אולם, לצד זה, אם יוחלט אחרת , ואם הדבר לא יסתייע- אבין ואגנוז את כל התוכניות המתוחכמות. נהיה מוכנים לשלם את המחיר הזמני כדי להבטיח שלווה ותנאי חיים טובים לטווח הרחוק.
בתהליך של תשובה, שהחל, כמו כל שנה, בראש חודש אלול, אנו נדרשים לעצור מהמרוץ. לעצור , להתבונן ולהבחין בין טוב לרע. הבחנה זאת היא השלב הראשון הקריטי לתיקון. המציאות מחייבת אותנו לחשב מסלול מחדש ולכלכל צעדנו בזהירות כדי להגן על עצמנו ועל זקנינו. לא מצליחה לראות במצב הנוכחי שום חובה דתית גדולה מזאת. הזהירות היא הטוב, הזלזול הוא הרע. יש לפעול לשיפור, מבלי לחכות שמישהו אחר יעשה זאת במקומנו ומבלי להזדקק להרתעה חיצונית בדמות ענישה וקנסות.
הרב קוק פותח את אורות התשובה בצורך בתשובה טבעית- גופנית פשוטה. באופן דומה, שמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא השלב השני שיבוא רק אחרי ולצד השמירה על חיי האזרחים החיים בה.
חובת השמירה מפני נזקי הנגיף הקטן שהשתלט על העולם היא החובה הדתית הבסיסית המחייבת כל אחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל.
אחרי שנעשה את חלקנו בהשתדלות, נפנה בתפילה מעומק הלב: "אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתנו"
שנה טובה
הרבנית ד"ר לאה ויזל, ראש המדרשה, אוניברסיטת בר-אילן