הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב בנוגע לחוק הטוקבקים זכתה לתגובות קטלניות בתקשורת, בעיקר בגלל בעיות ההופכות את החוק לבלתי-ישים מבחינה מעשית. אולם, העיסוק בשאלת יכולת יישומו של החוק גורם להסטת הדיון מהשאלה העקרונית שהחוק מעלה, ושאולי היא מעבר ליכולתו של חוק פורמלי לאכוף. החוק מהווה הזדמנות חשובה לעורר דיון מחודש בשאלת תרבות הטוקבקים בישראל בכלל, ובחברה הדתית בפרט.
תופעת הטוקבקים בארץ היא חריגה בעוצמתה, הן בנוגע לכמות הדיונים המתעוררים בהם הן בנוגע לאלימות המילולית הנלווית להם. אלימות מילולית זו חדרה, לצערנו, במלוא העוצמה גם לאתרים המיועדים לציבור הדתי והחרדי. כמעט בכל מאמר שנכתב יש תגובות חריפות כלפי הכותב, כלפי מושא הכתבה או כלפי המגיבים הקודמים. תופעות אלו אינן נעדרות כלל גם כאשר מדובר בתלמידי חכמים גדולים וידועים. קשה להעלות על הדעת שהטוקבקיסט המצוי היה מעיז להתבטא בעל פה, בפומבי, באופן שאינו מתקרב לדרך שבה הוא מגיב בכתב. חוסר המוסריות של הלבנת פנים ולשון הרע, חומרת החטאים ואזהרותיו הידועות של החפץ-חיים, מדרשי חז"ל שעסקו בחומרת תופעות אלו שתקצר היריעה מלפרטם, כל אלו נשכחים לחלוטין בשעה שהאדם עומד לבדו מול המסך, ומוציא את הרוע שבו אל המקלדת.
לא קשה להסביר מדוע יצרו של האדם מוביל אותו לעבור על איסורים אלו. כשאדם עושה זאת בפני אחרים, הוא עדיין חש אי-נעימות מסוימת, שכן ציבור השומעים, קטן ככל שיהיה, מודע לכך שאמירות אלו הינן שליליות. לטוקבקיסט, לעומת זאת, יש שני יתרונות גדולים: ראשית, אין איש רואה אותו. כמה צדקו דברי רבן יוחנן בן זכאי, שבירך את תלמידיו "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וכשתמהו תלמידיו על דבריו, הסביר להם: "ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם" (ברכות כח ע"ב). שנית, ההשפעה של הטוקבקיסט עשויה להיות גדולה הרבה יותר משל מלבין פנים בציבור, שכן את דבריו עשויים לקרוא מאות ואולי אלפי אנשים. האפשרות לכתוב דברים שיופיעו באופן נרחב בפומבי, מבלי להיחשף כלל לאיש, מדחיקה כנראה את כל האיסורים החמורים.
את חוק הטוקבקים צריך לראות כקריאת התעוררות, אולי אחרונה, לטיפול שורש בבעיה החמורה של האלימות המילולית במסגרת זו. דומני, שטוב היו עושים מפעילי האתרים הדתיים, לו היו חותמים על אמנה ומתחייבים שלא לפרסם טוקבקים שיש בהם אלימות מילולית, הלבנת פנים ולשון הרע, בלי קשר לשאלת התקבלותו של חוק זה או אחר. האתרים הדתיים צריכים להוביל מגמה של אפשרות לקיים דיון פורה, נרחב ופתוח, כולל דעות שונות וביקורות ענייניות, אך תוך שמירה על גדרים הלכתיים ומוסריים של בין אדם לחברו. נכון, דיונים כאלו יהיו קצת פחות עסיסיים ומעוררי יצרים אפלים. אולם מי שתיקון החברה עומד לנגד עיניו, מי שערכי תורה ומוסר הם נר לרגליו, אינו יכול להישאר אדיש אל ממדי התופעות השליליות, שאין חולק על חומרתן. אם הצעת חוק הטוקבקים תוביל לחשבון נפש מסוים בתחום זה, יהיה לה ערך מעשי וחשוב, גם אם החוק עצמו לא יוכל לבוא לידי ביטוי מעשי.