מספרים שבתקופת ההשכלה, עזב בחור יהודי צעיר את הישיבה שבעיירה, והלך ללמוד באקדמיה שבעיר הגדולה. אביו, שחשש מפני הידרדרותו של בנו, שלח לו מכתב ובו בקשה: "לפחות תשמור על הזקן". כעבור מספר ימים קיבל האב חבילה בדואר, ובתוכה זקנו הגזוז של בנו, בצירוף פתק: "אבא, אני לא יכול לשמור עליו, שמור עליו אתה בבקשה"...
הדיון על הפעלת תחבורה ציבורית בתל-אביב בשבת מזכיר את תחינתו הפתטית של האב לבנו, "לפחות שמור על הזקן". למרבה הצער והכאב, כבישי תל-אביב אינם עומדים שוממים ושלווים ביום השבת, ממתינים לאוטובוס הראשון שיחריד אותם ממנוחתם. גם בלי האוטובוסים, כמות כלי הרכב העושים את דרכם ברחבי ארצנו מספיקה כדי לרמוס ולהשפיל עד עפר את קדושת השבת. זאת עוד מבלי להתייחס לשלל מקומות הבילוי, המסעדות, בתי העסק והאטרקציות למיניהם הפועלות בשבת, שחלקם כרוכים בעוד כמה וכמה איסורים הלכתיים מעבר לחילול השבת עצמו. כאשר הגוף כולו רקוב, ההתעקשות לשמור על "הזקן" בדמותה של התחבורה הציבורית, נראית מעוררת רחמים למדיי.
למען האמת, מבחינה הלכתית יבשה, הרי שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת תמעיט את מספר הרכבים הפרטיים בכבישים, וממילא את מספרם וחומרתם של האיסורים הכרוכים בנסיעה בשבת. אוטובוס אחד "יחסוך" מעשרות אנשים את העבירה החמורה יותר של נהיגה באופן אישי. ובכל הנוגע לאווירת השבת, הרי שהפחתת מספר הרכבים בכבישים דווקא תתרום לה. אז על מה כל העניין?
העניין הוא, כמובן, בזה שמדובר בעבירה ציבורית. איננו עוסקים בהחלטה של אדם פרטי, שעושה ברשות היחיד שלו מה שליבו חפץ, אלא בשינוי הצביון הציבורי של מדינת ישראל. כמדינת העם היהודי, אנו מצפים שמדינת ישראל תשמור לפחות על נורמות בסיסיות של הלכה ויהדות; וכאשר המדינה עצמה, או גופים ציבוריים מרכזיים תחת חסותה, מפירים את הסטטוס קוו בנושא - זה כואב ומצער יותר מאשר חילול שבת של אדם פרטי, או אפילו קבוצה של פרטים. גם חומרת העבירה גדולה יותר, כדבריו המפורסמים של בעל ה"עקידת יצחק" על מיסוד הזנות (בפרשת וירא).
כל זה נכון בהחלט; אבל שוב - עם כל הצער והכאב - עלינו להכיר בכך שמדינת ישראל אינה מדינה יהודית. היא מדינה שחיים בה יהודים. זה הכל. מערכת החוקים, צורת השלטון, מדיניות הפנים והחוץ, כל התחומים המעניקים למדינה את אופייה - אינם מתנהלים לפי התורה והיהדות. וכל זמן שהעם היושב במדינה לא יחליט להשתית את חוקתה על פי התורה, הרי שכל מיני "טיפולים קוסמטיים" שאמורים להקנות למדינה צביון יהודי, אינם משמעותיים יותר מאשר הכיפה שחובשים ראשי משפחות הפשע בזמן הלוויות. זו אמנם מצווה לחבוש כיפה, אבל כאשר מי שחובש אותה הוא אדם שכל חייו הם פשע ועבריינות, היא לא מקנה לו "צביון יהודי" במיוחד. והוא הדין למדינה שכל התנהלותה ורשות הרבים שלה חילוניים לחלוטין: אוטובוסים או לא אוטובוסים, לא זה מה שישפיע על דמותה היהודית.
זה לא אומר בשום אופן ש"זכותם" של התל-אביביים לקבל תחבורה ציבורית בשבת. לאף יהודי אין זכות לנסוע בשבת, ומי שחלילה עושה זו, לא נרשמת לו "זכות" אלא "חובה". כמו כן, לאף ראש עיר גם אין זכות ליזום תחבורה ציבורית בשבת בעירו. שמירת השבת, וההלכה בכלל, היא חובתו של כל יהודי, בין אם הוא מכיר בכך ובין אם לא. ההתנגדות הדתית לכך מוצדקת לחלוטין. אבל לא זה מה שישפיע על הצביון היהודי של המדינה. יש דברים בסיסיים וחשובים יותר שצריכים להשתנות קודם. מי שבאמת רוצה מדינה יהודית, צריך לתקן את היהודי - לא את הזקן.