לפני כחודש הוציא ארגון רבני 'בית הלל' נייר עמדה על תופעת תוכניות הריאליטי. הרבנים מנו באופן מפורט את כל נזקי הריאליטי וסיכמו שהתוכניות הללו שוחקות את התמימות, מחנכות אותנו לעולם של ציניות אכזרית ומחדירות לסדר היום הציבורי ערכים בלתי מוסריים ובלתי חינוכיים.
בשבת האחרונה, במסגרת כתבה של יאיר שלג ב'מקור ראשון' התבטא פרופסור גבי וימן בחריפות נגד תוכניות הריאליטי. וימן, חוקר תקשורת מאוניברסיטת חיפה ומומחה בהשפעותיה של תקשורת ההמונים, טען שחלק גדול מהמשתתפים בריאליטי הולכים "כצאן לטבח". הוא סיפר שבמחקרים שנעשו בחו"ל נמצא קשר ישיר בין הריאליטי לתופעות שליליות שונות. דורון צברי, יוצר דוקומנטארי ותיק, צוטט באותה כתבה באמירה ש"יצר לב הריאליטי רע מנעוריו כי הפיתוי הוא להקצין את המציאות".
גם ועידת בני עקיבא שהתקיימה במהלך חג הפסח התייחסה לתופעת הריאליטי. ועדת תרבות שאותה ריכזתי, קיימה דיון נוקב בנושא, וגיבשה הצעת החלטה. ההחלטה אמרה שמכיוון שמרביתן של תוכניות הריאליטי מבוססות על ערכים שליליים בני עקיבא קוראת לחניכים ולבוגרים שלא להשתתף ולצפות בתכניות ריאליטי כאלו שמחזקות ערכים בלתי מוסריים ובלתי חינוכיים שאינם הולמים את רוח התנועה. החלטת הועידה לא שללה באופן מוחלט השתתפות בכל תוכניות הריאליטי אלא רק באותן אלו שמעודדות ערכים שליליים. לא חלפה יממה מקבלת ההחלטות וכבר נשמעו קולות גינוי נגד ההחלטה. היו שהאשימו את בני עקיבא בילדותיות ופופוליסטיות, היו שדיברו על התנועה כמנותקת ומתחרדת, והיו כאלו שסתם גיחכו.
משום מה, כשרבני בית הלל הנחשבים כמתונים, מוציאים חוות דעת חריפה ונוקבת נגד תוכניות הריאליטי, לא מאשימים אותם בהתחרד"לות. כשחוקר תקשורת בעל שם כמו פרופסור וימן מבקר בחריפות את התופעה, אף אחד לא טוען שהוא ילדותי, וכשבמאי מוערך כמו דורון צברי מתבטא נגד התוכניות הללו, לא טוענים נגדו שהוא מנותק. אבל כשבני עקיבא מעזה לומר אמירה על תופעה מרכזית בתרבות הישראלית העכשווית, מיד קופצים המבקרים.
חשוב להדגיש שהדיונים שהתקיימו בוועידה בנושא תוכניות הריאליטי לא התייחסו באופן ספציפי לתוכנית מסוימת או למועמדים מסוימים שהשתתפו בתוכניות הללו לאחרונה. הדיונים גם לא התייחסו לסוגיות הלכתיות כמו שירת נשים או אכילת אוכל שאינו כשר. ההתייחסות הייתה לערכים שליליים שהתוכניות הללו מחזקות כמו: הענקת לגיטימציה לחולשות מוסריות, פגיעה באינטימיות לצרכי בידור ורייטינג, עידוד החשיפה האישית והעצמת הפרסום העצמי.
האמירה שהתקבלה בוועידה הייתה ערכית ומוסרית יותר מאשר הלכתית, ויש לא מעט אנשי תרבות שאינם דתיים שהיו חותמים עליה בהתלהבות, אבל בציבור הדתי יש ספורט מגזרי של ביקורת עצמית מוגזמת. מה שמרשים לאנשי רוח חילוניים לומר, לא מרשים לחניכים בבני עקיבא.
קשה להסביר איך אותם דתיים שמוחאים כפיים כשאנשי תרבות חילוניים כמו אברי גלעד יוצאים נגד תוכניות הריאליטי, מעקמים את האף כשתנועת הנוער שלהם מנסחת אמירה מורכבת נגד התופעה.
המאמר המלא יתפרסם בסוף השבוע בעיתון 'מצב הרוח'.