עידן טראמפ: להימנע מהצעות חוק פזיזות ופופוליסטיות

זבולון אורלב מבין את הרצון של הח"כים לקבל תשומת לב אך מזהיר מניסיונות ניצול של הממשל החדש בארה"ב: "מנקר בי חשש שההתנהלות הדמוקרטית שלנו גולשת לעתים להתנהלות מופקרת ובלתי אחראית"

חדשות כיפה זבולון אורלב 26/01/17 15:53 כח בטבת התשעז

עידן טראמפ: להימנע מהצעות חוק פזיזות ופופוליסטיות
יחצ, צילום: יחצ

תחילת כהונתו של נשיא ארה"ב טראמפ מעמידה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. לא ידוע, וכנראה גם לא הוא, מה תהיה מדיניותו בנושאים רבים. האם פיו ולבו שווים? האם הצהרותיו טרם מינויו ימומשו ? האם יעמוד מול מימסדים מקצועיים חזקים במימשל?

לנשיא ארה"ב יש השפעה משמעותית על העולם כולו, ועל מדינת ישראל בפרט. סוד גלוי הוא משקלה החיוני של ארה"ב בתמיכה בנו בתחומי המדיניות, הביטחון והכלכלה. עברנו בשלום את אובמה בסיוע בטחוני וכלכלי, ויש לנו הכרת הטוב על כך, אולם בתחום המדיני עברו שמונה שנים קשות (נאום קהיר, הסכם איראן, הקפאת הבנייה ביו"ש, אי הטלת וטו באו"ם ועוד) שגרמו לנו נזקים כבדים.

עם היוודע ניצחון טראמפ בבחירות לנשיאות עבר בארצנו גל שמחה, ובצדק, כאילו נבחר חובב ציון ציוני ימני. אפשר לסמוך ולשמוח על הצהרות כמו העברת השגרירות לירושלים, העדר התנגדות לבנייה ביו"ש, וכן מינויים של תומכים בולטים בישראל. בתחום המדיני יש בהחלט מקום לאופטימיות בסוגיות ההתיישבות ביו"ש, מו"מ עם הרשות הפלסטינית ובעיית איראן.

אולם, סימני השאלה שהצבנו לעיל מחייבים אותנו לפעול בשיקול דעת וללא התלהבות מופרזת. יש לקבל החלטות לאומיות לאחר דיונים ממצים בקבינט הביטחוני ובממשלה, ולא להיגרר אחר הצעות חוק פזיזות שנועדו לגזור קופונים אלקטורליים. יש למנוע תחרות בין שרים ומפלגות מי יציע ראשון הצעות ל'ניצול' טוב ומהר יותר את נשיאות טארמפ. מי כמוני יודע כמה מגרה איש פוליטי לקפוץ בראש, להתבלט, להציע הצעות פופוליסטיות ואף להדליף כדי לזכות בנקודות בדעת הקהל.

רק אם נפעל בבגרות פוליטית יש סיכוי שתקופת טראמפ תהיה הזדמנות לקדם אג'נדה לאומית ימנית. איפוק וריסון הם המתכונת לשיתוף פעולה עם הנשיא החדש. בל נשלה את עצמנו שהוא עובד אצלנו וירקוד לפי החליל שלנו. קביעת עובדות בהפתעה עלולה לחזור אלינו כבומרנג. רק אם נדע להתנהל מולו על פי דרכו, ולא על פי דרכנו, נוכל להגיע להישגים רבים.

שום דבר לא בוער! ידונו הקבינט והממשלה על האסטרטגיה המדינית ומהי הטקטיקה, ומהם סדרי העדיפויות? האם החלת ריבונות על מעלה אדומים וסביבתה (שמובן שאני תומך נלהב בכך) הם המעשה המדיני הראשון במעלה, או שמא החלת ריבונות על בקעת הירדן? ואולי להקדיש מאמץ מדיני לשנות את ההחלטה האומללה של האו"ם נגד ההתנחלויות? ושמא נחוץ לקיים תחילה מאבק בינלאומי עוצמתי, בהובלת ארה"ב, נגד תנועת ההחרמה ה-BDS? ושמא עדיפות עליונה למאבק בטרור האיסלמי? ואולי אילוץ הרשות הפלסטינאים להפסיק עם הצביעות במימון משפחות טרוריסטים וקריאת רחובות על שמם, וניהול הסתה פרועה נגד ישראל? ויעדים חשובים נוספים.

לאחר עיצוב אסטרטגיה מדינית נקדיש מאמץ מדיני לשכנע את הנשיא ואת כל ידידינו במימשל החדש. נתווכח, נפעיל לחצים לגיטימיים ונעשה מאמצים ברוח ידידותית לשכנע. יתכן שלא נצא וכל תאוותנו בידינו ובסופו של דבר נצטרך להגיע להסכמות של פשרה כזו או אחרת. הסכמות שתהיינה מעוגנות בחוקי ארה"ב, בהחלטות בתי הנבחרים שם ובצווים נשיאותיים יש ערך גדול של יציבות גם לקדנציות הבאות.

אודה ולא אבוש שמנקר בי חשש שההתנהלות הדמוקרטית שלנו גולשת לעתים להתנהלות מופקרת ובלתי אחראית. בגלל מאבקים אישיים ומפלגתיים עלולה להיגרם החמצת ההזדמנות הגדולה. אקווה הפעם 'להתאכזב לטובה' ולהתבדות. אקווה שהפעם גם העם יאמר את דברו ויכפה על מנהיגיו התנהלות אחראית. בתחבולות תעשה לך לא רק מלחמה אלא גם מדיניות, דיפלומטיה ומו"מ מדיני. נעשה ובע"ה נצליח

* המאמר יפורסם השבת בעלון שבת בשבתו

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן