נשאר בארגז

שבוע לפני פסח, מצאתי ארגז עם כיתוב 'דברים של דורון', זכרונות מכל תקופות חיי. תעודות מבית הספר, ברכות לבר מצווה ותמונות של חברים שנרצחו. פיסת חיים בתוך ארגז שנפתח פעם בשנה. ארגז החירות שלי

חדשות כיפה דורון ביינהורן 07/04/14 19:55 ז בניסן התשעד

נשאר בארגז

שבוע לפני פסח, כמו כולם, אני עוסק בניקיון ובסידור הבית. מטבח, ספות, חדרים וכמובן מחסן. בין הארגזים ששכבו במחסן מצאתי ארגז שהיה כתוב עליו "דברים של דורון". בתוך הארגז מצאתי דברים רבים ששמרתי ואולי אף הדחקתי בלי שאצטרך לקבל החלטה אם לזרוק או לשמור.

כשהתחלתי לעבור על הארגז גיליתי שם זיכרונות מכל תקופות חיי, היו שם תעודות מבית ספר, תמונות מהילדות, תעודה מהצבא, מכתבים מחברים שנכתבו במהלך השנים וכמובן ערימת הברכות מהחתונה. רוב הדברים שהיו בארגז שגרתיים אבל בהחלט מציפים רגשות רבים.

בארגז היו גם כמה דברים שהעלו מחשבות רבות שבהן אשמח לשתף. בין התמונות מצאתי את תמונתו של נפתלי לנצקרון הי"ד, חבר מהסניף, שנרצח בדרכו לבית הספר לפני 13 שנה. נפתלי מחייך בתמונה את החיוך הכובש שלו שנשאר רק בתמונה.

היו שם גם תמונות שלי מגוש קטיף יחד עם אבישי שינדלר הי"ד, חבר מהשיעור בישיבה, שנרצח בדרכו הביתה מעוד יום של לימוד תורה. אבישי היה דמות מופת בעייני, תמיד ידע להגיד את המילים הנכונות ואהב תורה בכל רמ"ח איבריו.

בתוך שקית קטנה היו מנוחות כל הברכות שכתבו לי לבר מצווה לפני 15 שנה. היו שם ברכות מחברים שכבר שנים לא נפגשנו ומהברכה שלהם נראה שנישאר חברים לנצח, היו שם ברכות מחברים של ההורים שאהבתי וכבר אינם וברכות מחברים שמלווים אותי עד היום. בספר המחזור מכיתה ו' ראיתי את "הנבואות" על כל אחד מחברי המחזור, עידן יהיה שחקן כדורגל ויצחק יהיה מדען, חלקן התגשמו כמעט במלואן וחלקן רחוקות כמזרח ומערב.

ערבוב המסמכים, התמונות מהתקופות השונות והשילוב בן שמחה לעצב יצרו מן שיח פנימי על כל מה שעברתי בחיים. אנחנו מתקדמים בחיים בקצב מטורף, לומדים, עושים צבא, מתחתנים, מגדלים ילדים ועובדים (כל אחד בסדר ובקצב שלו). אנחנו משאירים מאחור חברים שכל כך אהבנו ושלא הצלחנו לשמור איתם על קשר במהלך השנים. אנחנו שוכחים את החלומות שלנו מסוף כיתה ו' ונותנים לחיים להכתיב ולבחור את הדרך. אנחנו מתקדמים ויש את אלו שנשארו בני 13 בגלל אותו פיגוע.

אוהבים? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:

- נוער שוליים

- ארבעה ברכב אחד

- שרוליק

- בנט שכח אותי!

- מוחמד ואני

זה טבע האדם, זו הדרך של העולם. אבל האם אנחנו עוצרים מידי פעם לנבור בארגז הנוסטלגיה הזה? האם אנחנו מקדישים מחשבה בכדי ליצור מציאות קצת יותר דומה לשאיפות שלנו? רוב בדיחות הפייסבוק והווטסאפ שרצות בימים האחרונים הם על העבדות שיש לנו בניקיונות לפסח. במקום חג החירות אנחנו עבדים של השואב אבק. אבל הסדר שאנחנו עושים לקראת החג מאפשר לנו למצוא את הארגז נוסטלגיה ולהקדיש לו כמה דקות. לעצור את שטף החיים ולאפשר למחשבות לרוץ לכל הכיוונים (לא יתחילו בלעדינו).

סידרתי את הארגז, זרקתי את הדברים שסתם נשמרו והכנסתי אותו שוב למחסן. במהלך השנה הקרובה לא אפתח אותו, אין בו דברים נצרכים ליום יום. בעוד שנה בדיוק, קצת לפני פסח אפתח אותו שוב למרות שבוודאות כלום לא ישתנה בתוך הארגז במהלך השנה, אבל משהו אצלי אמור להשתנות בשנה הזו ואולי הארגז שוב יאפס אותי.

ארגז החירות שלי.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן