למה ציפיתם?

מי ששולח את חיילי צה"ל לזרוק ילדים עם פיג'מות מביתהם, שלא יצפה שהתושבים יחלקו פרחים לחיילים. דעה

חדשות כיפה משה רט 13/12/11 16:02 יז בכסלו התשעב

למה ציפיתם?
דובר צהל ארכיון, צילום: דובר צהל ארכיון

הסופר האירי ג'ורג' ברנרד שאו אמר פעם: כשאדם רוצה להרוג נמר, הוא קורא לזה ספורט; כשאותו נמר רוצה להרוג אותו, הוא קורא לזה אלימות פראית.
כאשר צה"ל הורס יישובים יהודיים, מגרש משפחות מבתיהם באישון לילה, גוזל מהן את מקום מגוריהן, אדמותיהן ורכושן, ופועל בברוטאליות נגד נשים וילדים תוך רמיסת כבודם - זה שלטון החוק. כאשר ערבים ופעילי שמאל עורכים התפרעויות אלימות, מיידים אבנים על חיילים ואזרחים, שורפים דגלי ישראל וקוראים להרס המדינה - אלו הפגנות לגיטימיות נגד הכיבוש. כאשר קומץ פעילי ימין חודרים לבסיס חטמ"ר אפרים ועושים קצת רעש - זו אלימות פראית, חציית קווים אדומים, וסכנה לדמוקרטיה, למדינת ישראל, למזרח התיכון, למערכת השמש ואולי גם ליקום; וכמובן שכל המתנחלים אשמים בלי יוצא מהכלל, מרמת אלקנה ועד רמת גלעד.

אני מודה שזה קצת דמגוגי. יש אלימות ויש אלימות, ומה שקובע אם היא כשרה או פסולה אינו רמת האלימות, אלא ההצדקה או חוסר ההצדקה שלה. סביר להניח שמה שקרה בחטמ"ר אפרים היה בלתי מוצדק - מכיוון שמקור הידע היחיד שלי בנושא הוא התקשורת, אין לי מושג מה בדיוק התחולל שם, אבל כנראה זה לא הוסיף הרבה כבוד ותועלת לאף אחד. אבל גם אם מדובר באלימות בלתי מוצדקת, אי אפשר להיתמם ולהתעלם מהרקע שעליו היא התרחשה, כאילו מדובר באיזו התרחשות חריגה ויוצאת דופן בנוף המקומי. מי שגר בבית זכוכית - אל יזרוק אבנים, ומי שהורס בתים - אל יתפלא שזורקים עליו אבנים.

צה"ל הוא גוף שאמור לזכות לכבוד, הערכה ואמון מצד אזרחי המדינה, והוא אכן ראוי להם. אבל כאשר פוליטיקאים מרשים לעצמם להשתמש בצה"ל כנגד אזרחים - או ליתר דיוק, כנגד אזרחים מסוימים במיוחד, שאולי אינם בדיוק סוג א' בעיני אותם פוליטיקאים - הם בעצמם הורסים את תשתית האמון והכבוד בין צה"ל לבין העם. מה שעומד מאחורי הסיבוב הנוכחי של הרס המאחזים, הוא קנאות עיוורת ומטורפת, חסרת כל היגיון, תועלת או הצדקה, פרט למנטרה האטומה של "שלטון החוק". איראן עומדת על סף השגת נשק גרעיני? מצרים שוקלת את ביטול הסכם השלום עם ישראל? חיזבאללה וחמאס מאיימים בטילים על מרכז הארץ? - כל אלה יכולים לחכות. מה שחשוב עכשיו הוא החלת שלטון החוק על המתנחלים ביהודה ושומרון, שהעזו לבנות בתים על קרקע שאיזה תורכי כתב לפני 100 שנה שהיא שייכת לאיזה ערבי שבכלל לא ידע עליה. לא משפחות הפשע, לא סוחרי הסמים, לא אלפי הבתים הבלתי חוקיים ביישובים הערביים והבדואיים - מה שמאיים על שלטון החוק (ועל המזרח התיכון, מערכת השמש והגלקסיה) הן עשרים המשפחות ברמת גלעד. הקנאים הגדולים ביותר ממאה שערים יכולים לקחת דוגמא מהאופן בו מקפידים מנהיגי המדינה על קיום כל אות ותג של החוק במסירות נפש, מתוך כוונה טהורה של "לשמה", ללא שום רווח או תועלת ארציים.

אז למה מצפים אותם פוליטיקאים, כשהם שולחים את צה"ל לזרוק ילדים עם פיג'מות מביתם ולרמוס אותו? שהתושבים ינשקו את ידיהם של החיילים, ויחלקו להם פרחים? שהממלכתיות העיוורת, ממנה סובלים כידוע חובשי הכיפות הסרוגות, תגרום להם לראות זאת כעוד שלב באתחלתא דגאולה, שיש לקבלו באהבה וברצון? מה אמור לחשוב נער הגבעות, כשהוא רואה שאת הארמונות של הבדואיים מכשירים ומאשרים, אבל את הקרוואן שלו הורסים בלי למצמץ? מי שמפגין את כוחו על החלשים וחסרי האונים, ונרתע מפני החזקים והאלימים, אינו אלא בריון מנופח, שאין לו שום זכות לשאת את דגל הצדק והחוק, ובטח שאין לו מה לצפות לכבוד והערכה מצד קרבנות הבריונות שלו.

אם השפה פה בארץ היא של שלטון הכוח והאלימות; אם הציבור רואה ש"לכולם יש זכויות שוות" - אבל יש זכויות ששוות יותר, בעיקר אם עומד מאחוריהן המון מתפרע; אם צה"ל והמשטרה נמנעים מלהתעסק עם פורעי החוק האמיתיים, ואוכפים את מרותם רק על החלשים והמסכנים - אז אין מה להתפלא אם כמה צעירים מסיקים את המסקנות, ומגיבים בצורה אלימה וחסרת אחריות. לדחוק ציבור שלם לפינה, ואז להתנפל עליו כשהוא מתפרץ, זו רשעות וצביעות בכפיפה אחת. אם הצבא והממשלה לא רוצים לראות תופעות כאלה, כדאי שיחשבו היטב מה גרם לציבור הציוני והאידיאליסטי ביותר להצמיח עוינות שכזו כלפיהם; בבחינת הדרשה הידועה על הפסוק: "וירעו אותנו המצרים" - עשו אותנו רעים. הפתרון אינו יד קשה והגברת האכיפה, אלא השבת האמון בצה"ל, ע"י החזרתו לייעודו המקורי, כמגן היהודים ולא ככלי משחק של פוליטיקאים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן