כמה פיות אפשר להאכיל בתקציב של סרט בישראל?

החלטת האו"ם על כך שמפעל ההתיישבות אינו חוקי, הציתה ויכוח נושן על גובה תקצוב ההתנחלויות בהשוואה לתקציבים אחרים כמו למשל לפריפריה, למערכת הבריאות וכדומה. אני רוצה להציע מקור מימון חדש לפתרון חלק מחוליי העם היושב בציון. תעשיית הקולנוע הישראלי.

מי לא אוהב סרטים? רובנו בילינו במהלך חיינו מספר פעמים בבתי הקולנוע בתקווה לנקות את הראש ולהנות משעה וחצי של סרט איכותי, משובח, משמין (פופקורן וקולה) ויקר (פופקורן וקולה). רובנו גם שמענו לא פעם ממקור ראשון או באמצעות כלי התקשורת, את הטענות על ערימת הכספים שמדינת ישראל שופכת על מפעל ההתיישבות/ ההתנחלות/ השטחים הכבושים, תלוי בפוזיצית הדובר/ת.

כשיאיר לפיד שאל "איפה הכסף?" הוא ביטא את תחושתם של רבים (?) הבטוחים שחבל להשקיע ביישובים שעתידים להיחרב. מתנגדי ההתיישבות בחבלי הארץ התנכיים, יהיו הסיבות אשר יהיו, אף מגדילים לא פעם ומאשימים את ציבור המתיישבים בכך שהם יושבים על הררי תקציבים, בעוד מעמד הביניים והעניים בישראל כורעים תחת נטל החיים היקרים והחוסר המשווע בתקציבים ממשלתיים. בקיצור אומרים אותם אנשים, מדינת ישראל מעדיפה לשלם למתנחלים ולא לילדים, לקשישים ולעניים.

"מדינת ישראל מממנת את ענף הקולנוע בסכום של כ-80 מיליון ש"ח בשנה. כ-45 מיליון מהם מיועדים לקולנוע עלילתי". כך נכתב בנייר המדיניות של 'פורום קהלת', מספטמבר האחרון, בנוגע לתקצוב הקולנוע הישראלי. 80 מיליון ש"ח זהו סכום לא מבוטל, השאלה היא האם יש לכך הצדקה.

חטיבת המחקר של קבוצת פילת, פועלת כבר שנים רבות כזכיינית משרד התרבות בהפעלת "המרכז למידע ומחקר של תרבות". עיון קצר בדוחות הקולנוע הישראלי מהשנים האחרונות מלמד שהכנסות הסרטים המופקים בישראל לא מצליחות אפילו לדגדג את גובה ההוצאות התקציביות שלהם.

בדו"ח האחרון שפורסם לפני מספר שבועות, נכתב כי בשנת 2015 תוקצבו 30 הסרטים הישראלים שעלו לאקרנים, בכ-105 מיליון ש"ח. סעיף ההכנסות היה נמוך בהרבה ועמד על 25 מיליון בלבד, משמע הפסד של כ-80 מיליון ש"ח. הסרט שהכי נצפה באותה שנה, היה סרטו של שמי זרחין , 'המילים הטובות'. יותר מ-150 אלף צופים הטריחו את עצמם לאולמות הקולנוע בכדי לפרגן ליצירה הישראלית. לצערם של היוצרים, נתוני הצפיה המרשימים (יחסית) הספיקו לכסות רק 4,417,768 ש"ח מתוך תקציב של 8,287,917. אתם יודעים כמה מיטות חולים ניתן לרכוש ב-3.8 מיליון שקלים?

(צילום: צילום מסך)

בשנת 2013 ההפסד אף היה גדול יותר. 28 סרטים ישראלים הצליחו להכניס כ- 23 מיליון שקלים. הבעיה היא שבאותה שנה עמד סעיף ההוצאות על יותר מ-186 מיליון ש"ח. למרות תקציבי ענק במונחים ישראלים, ספגה תעשיית הקולנוע הישראלי הפסדים של יותר מ-160 מיליון ש"ח. אתם יודעים בכמה ניצולי שואה אפשר לטפל ב-160 מיליון שקלים?

בשנת 2010 עלו לאקרנים 19 סרטים ישראלים בתקצוב כולל של למעלה מ-83 מיליון שקלים. כמה כסף הם הצליחו להחזיר? כ- 36 מיליון בלבד. יש לציין שבשנה זו הוצגו 2 סרטים שזכו להצלחה מסחררת ואף הצליחו לסיים ברווח יפה. אך גם "זוהי סדום" של כוכבי ארץ נהדרת (עם רווח של כ- 9 מיליון ש"ח) ו-"פעם הייתי" של אבי נשר (חצי מיליון ש"ח) לא הצליחו להציל את התעשייה כולה מהפסד "צנוע" של יותר מ-47 מיליון מצלצלים. אתם יודעים כמה ילדים עניים ניתן להאכיל ב-47 מיליון ש"ח?

טענות דמגוגיות? אולי. האם צריך להפסיק את תקצוב הקולנוע הישראלי? כנראה שלא. קולנוע, יעידו אנשי הרוח הדגולים, נכנס לנישה של תרבות ותרבות לא מודדים רק על פי החור של הגרוש.

האמת שהם די צודקים. אך חשוב לומר לכל אותם אנשים, שלרוב משתייכים לזרם מחשבתי אחד בלבד, שהקביעה הזו נכונה גם כשמדברים על תקצובי גני ילדים, כבישים, אבטחה ואירועי תרבות ביהודה ושומרון. מכיוון שכל עוד לא הוחלט אחרת, גם "השטחים הכבושים" הם שטחי מדינת ישראל הזכאים להזרמת כספים בלי כל קשר לדעה פוליטית זו או אחרת.

ואם בכל זאת יטען מי שיטען, תוך הפנית אצבע מאשימה כלפי מפעל ההתיישבות, שחסרות מיטות בבתי החולים, תמיד ניתן יהיה להפנות את האצבע שלו לעבר הסרט 'צילי' של עמוס גיתאי שלאחר השקעה של מיליון וחצי שקלים, רובם מכספי משלם המסים, זכה לנתוני צפיה "מרשימים" של 301 אנשים.