ברוב לוחות השנה קוראים ליום הזה, 'יום הזיכרון ליצחק רבין' וזה מעצבן אותי. מצד שני, אני מכיר לא מעט לוחות, בעיקר של הציבור הדתי לאומי, שבהם היום הזה בכלל לא קיים, וזה מעצבן אותי לא פחות.
השמאל פספס בגדול בכל מה שקשור ליום הזה. הוא התמקד ברבין האיש ובדעותיו, וגרם לכך שהרבה אנשי ימין, כמוני למשל, לא מתחברים ליום הזה כפי שהוא מצוין. עם כל הכבוד לרבין ז"ל, אין הצדקה לקבוע יום זיכרון לזכר אישיותו ודעותיו כשם שאין יום זיכרון לבגין או לבן גוריון. ההצדקה לציון היום הזה נובעת מהעובדה שיהודי רצח את ראש ממשלתו על רקע אידיאולוגי. זאת סיבה מספיק חשובה לקביעת יום שבו יעסקו כל אזרחי המדינה מימין ומשמאל בגבולות הויכוח הציבורי. לכן, אני באופן אישי קורא ליום הזה יום רצח, ולא יום רבין כפי שהוא מופיע בלוחות, כי העיקר הוא מעשה הרצח, ולא מעשיו של הנרצח.
כל שנה מחדש אני מצפה לראות אם יתנו גם לי הזדמנות להתחבר ליום הזה, או ששוב יעמידו אותי בפינה במשך שבוע, וינופפו לי באצבע רק בגלל שאני מעז לחשוב אחרת מראש הממשלה.
אם הטעות של השמאל היא בהפיכתו של היום הזה לראש השנה של השמאל החילוני, הטעות של רבים בימין היא בהתעלמות מופגנת מהיום הזה. גרועים מהמתעלמים הם אלו שמנצלים את השבוע הזה להפרחת תיאוריות קונספירציה הזויות. בין אם מדובר בסוג של הדחקה ובריחה מהתמודדות, ובין אם מדובר ברצון אמיתי לחשוף איזו שהיא אמת לאור, אין שום הצדקה להתעלמות ממה שקרה ביום הזה. גם אם נניח לרגע, שיגאל עמיר לא רצח בפועל את יצחק רבין, הוא בפירוש התכוון לפגוע בו, והוא גם טורח להצהיר שוב ושוב, שאין בו חרטה על כוונתו זו. למיטב ידיעתי, אפילו הקיצונית שבתיאוריות הקונספירציה לא מסירה מעל עמיר את הכוונה לפגוע בצורה כל שהיא ברבין, וגם אם יש הוזה שטוען שעמיר רצה בסך הכל לחבק ולנשק את רבין, הרי שעמיר בעצמו כופר בכך. לכן, גם אם נכחיש את זיהוי הרוצח בפועל, עצם העובדה שיהודי רצה לפגוע באופן פיזי בראש ממשלת ישראל, ממניעים אידיאולוגיים, כוונה זו בלבד מצדיקה את קיומו של היום הזה, על לוח השנה, ועל לוח לבנו.