*שורות אלו נכתבות בשעה שעדיין לא ברור מצבם של 3 הנערים שנחטפו, מתפלל יחד עם כל עם ישראל לחזרתם בשלום.
יום שישי בבוקר
אורזים מזוודה לקראת שבת חתן בישיבת "שבי חברון". בפלאפון מתחילות להגיע ידיעות קשות. התמונה לא ברורה, כנראה נחטפו 2 נערים מהטרמפיאדה בצומת אלון שבות. הצומת בה אנחנו עוברים כל יום, הצומת שביציאה מהיישוב שלנו. כל תחושת הביטחון מתערערת. ככל שמתקדם היום מגיעות עוד ועוד שמועות, מדברים על חטיפתם לאזור חברון, שם אנחנו אמורים לבלות את השבת עם כל המשפחה, שבת של שמחה. למרות כל החששות אנחנו מעלים את הילדים לאוטו ונוסעים לעיר האבות.
שבת
150 תלמידי ישיבה מכניסים את השבת באמירת פרק תהילים. מצד אחד, באנו לחגוג שבת חתן, החתונה ביום שני וכולם רוצים לשמח את החתן. מהצד השני, 3 נערים שנחטפו, אחד מהם תלמיד הישיבה. המציאות הקוטבית הזו ממשיכה להדהד כל השבת. אחרי תפילת ערבית תדרוך קצר על נהלי בטחון, יש מתיחות בעיר וצריך להקפיד על הנהלים. עם סיום הדגשים פורצים התלמידים בשירת "שמח תשמח רעים אהובים" ומרימים את החתן על הכתפיים, שירה שלא משאירה אף אחד אדיש. ממשיכים אל סעודת שבת, האוכל בסעודה שולי ביותר, השירה שבוקעת מחדר האוכל בישיבה גוברת על קולות הירי שבחוץ. בלילה מתארגנים התלמידים ל"משמר", לימוד תורה רצוף כל הלילה ותפילה לשלום החטופים.
הלו"ז הקבוע של השבת נמשך, בין תפילה לסעודה מנסים לברר אם יש משהו חדש. ושוב ריקודים ושוב הלב נצבט. השאלה "מאיפה יש להם את כוחות הנפש האלה?" מרחפת באוויר אצל כל האורחים שבאו לשבת, והלב מתמלא תקווה.
אהבתם? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק
סעודה שלישית
סעודה שלישית ידועה בחשיבותה ובכוח המיוחד שבה. זהו הזמן שנקרא "רעווא דרעווין" (רצון הרצונות), זמן מיוחד של קרבה לבורא עולם. כמו בכל שבת, שרים בסעודה זו שירים שקטים, שירים שמרוממים את הנפש. קצת לפני שמתחילים לשיר עולה אחד הרבנים לדבר. "שתי נקודות קצרות", הוא פותח. שתי נקודות אלו אולי עונות לי על השאלה "מאיפה הכוחות?"
והוא ממשיך "בשעות קשות אלו אנחנו סומכים על צה"ל וכוחות הביטחון. אבל גם לנו יש תפקיד. על כל אחד מאיתנו לעשות חשבון נפש, לראות מה אנחנו יכולים לשפר ולתקן. איפה פעלנו לא נכון, איפה אנחנו יכולים לעשות טוב". ומשם הוא ממשיך לנקודה השנייה, "זו שעה קשה לכולנו, אבל יש כאלו שזה יותר קשה להם, מי שמרגיש קושי שלא יתבייש לגשת לאחד הרבנים. אני מבקש מכל אחד להרים את הראש ולהסתכל ימינה ושמאלה, לזהות אם יש מישהו במצוקה ולהפנות אותו אלינו, תהיו פה אחד בשביל השני". הוא מסיים את דבריו וכולם מתחילים לשיר את המחרוזת הרגילה של שירי סעודה שלישית. לא בטוח שאפשר להעביר בכתב את עוצמות השירה שהיו שם. כשמגיעים לשיר 'אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה' אף עין לא נשארת יבשה, מן תפילה שמרכזת לתוכה את כל מה שעברנו בשבת.
מוצאי שבת
את השבת הוצאנו בכמעט שעה איחור, השירה והריקודים המשיכו הרבה אחרי שיצאו הכוכבים. אני ממהר לחדר לפתוח את הפלאפון ולהתעדכן. הסטטוסים, התגובות, השיח מעבירים אותי במהירות הבזק מעוצמות גדולות לעצב רב. לרגע אני מצטער שהשבת יצאה. בימים הקרובים אני מניח שננוע בין 'המלחמה', שאין בה מנצחים, ברשתות החברתיות לבין עצרות התפילה המרוממות.
את הרשמים מהסיור ב"קסבה" של חברון ובמערת המכפלה נשאיר לזמנים אחרים.
"אחינו כל בית ישראלהנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה. המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה השתא בעגלה ובזמן קריב"