"איש צעיר גבה קומה, עיני זוהר לו. הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו", כך יהללו את בר כוכבא בחגיגות לג בעומר המסורתיות, ויספרו את סיפור הכרעת האריה בשבי אליו נזרק ויעטרו במיני פרטים מעצימים כדי לחזק צד אחד בסיפור קרב עקוב מדי-הצד של הניצחון והכוח היהודי לכאורה. ומדוע לכאורה?
על פי חכמינו שמו של בר כוכבא היה בר-כוזיבא (מכיוון שייחסו לו תכונות של כוזב, שקר), הוא ייחס לעצמו את התואר המשיח, ועם התואר הזה הוא גייס את העם היהודי למרד. אחת הדרישות של בר-כוכבא מה"מתנדבים" למרד, היה להוכיח את נאמנותם על-ידי קטיעת אצבע, דבר הנוגד את ההלכה היהודית . בלחץ החכמים והמקובלים של אז ואחרי כ-20,000 מורדים (לערך) שכרתו את אצבעם, החליף בר-כוכבא את מבחן ה"פטריוטיות" האכזרי הזה. גם שיר ההלל המספר על בר כוכבא שנזרק לבור וניצח אריה הוא חלק ממסע תעמולה הבא להפנט בקסמה של לא יותר מאגדה.
את הביסוס הבעייתי למעמדו כמשיח ומושיע העם, קבל באמצעות התמיכה לה זכה מרבי עקיבא, שהיה מורו ורבו ושאכן ראה בו משיח, וגם קולות החכמים סביב שהתריעו ואמרו שלא במשיח מדובר כי אם בכזב, הושתקו. בסופו של דבר, המרד המפורסם הפך למלחמה מרה שהביאה חורבן על העולם היהודי ותוצאותיה כפי שמעידים כתבי ההיסטוריה היו עבורנו הרות גורל: עד לאותו מרד שאנו נוהגים בטעות לשבח, הרומאים הניחו ליהודים לעסוק בפולחנם ודתם מבלי להתערב ,וכישלונו התבטא בכ-580 אלף יהודים הרוגים, 950 יישובים שנחרבו ואנו גורשנו לגלות של אלפיים שנה. האם זהו ניצחון שיש להללו?
השילוב בין "רבי-עקיבא" ופנאט משיחי "בר-כוזיבא" הביא עלינו אסון. לא פחות. אסון שמציינים אותו בטקסים רבי פאר. ההילולות הבולטות קורות סביב העלייה לקבר של שמעון בר יוחאי הקשור אף הוא לסיפור ל"ג בעומר במירון ומהוות המשך ישיר לטיפוח מיתוס הנוגד את היהדות - עליה לקברים והשתטחות על קברים אסורה כי אין לדרוש במתים.
תרבות עלייה לקברים היא תרבות שמקורה בארצות צפון אפריקה ואשר השתכללה כדי לשרת אינטרסים מסחריים בלבד. חלוקת "שלל" בצורת תמונות צדיקים, דברי קודש הניתנים בצורה המונית לצד סחף ההשתטחות על הקברים-האין הם מזכירים את פולחן עגל הזהב?
באשר למסורת הדלקת המדורות, פנים רבות לה והן נעות מסימן לתחילת המרד או לסיומו דרך ציון ספירת העומר או תזכורת לאופן שבו היו נוהגים לאותת זה לזה אלי קרב או בעתות שמחה באשר הן וללא קשר לתאריך מסוים. אם כבר אנו מדליקים מדורה בל"ג בעומר, רצוי שהאש הזו לא תשבח זכר מלחמה עקובה מדם וניצחון שקרי, אלא דווקא תהווה עבורנו תמרור אזהרה מפני דברי משיחיות המובילים להרס עם.
הכותב הוא קבליסט, סופר סת"ם וחוקר מיתוסים ואמונות תפלות בהיסטוריה