שטפון 'דפי עמדה' תורניים

אני מזהה טרנד עכשווי בקרב תופשי התורה ועסקניהם בציונות הדתית; הנפקת 'דפי עמדה הלכתיים' בנושאים ציבוריים העולים על הפרק, חדשות לבקרים ולערבים, מטעם ארגוני רבנים הקיימים משכבר או קמים למען משימת הנפקה זו. חלק מדפי עמדה אלו משקפים אסכולות ותת-זרמים תורניים והשקפתיים בקרב רבנים דתיים-לאומיים; חלק מונעים אולי מן ה'ספורט' התחרותי - מי יגיב קודם; חלק צומחים על ברכי עמדת ה'אנטי', בחינת 'תנא בתרא' אשר תמיד חולק על 'תנא קמא'; חלק - ואולי כולם - בטוחים כי יוכלו להשפיע על השיח הציבורי, על דעת הקהל ועל מקבלי ההחלטות.

הצד השוה לכולם היא התקשורת - בעיקר המיגזרית - הזקוקה נואשות לכותרות ולמסרים ותכנים אטרקטיביים, בעיקר מן הזן החדשני. מדיה זו היא המצע (=הפלטפורמה) הנותנת במה לכל ההיגדים הללו (כולל לרשימה שאתם קוראים כרגע...), והיא יוצרת תדמית של מעצבת דעת קהל, ואולי באמת ("היה כתוב באינטרנט שרב פלוני אמר וכו'").

השפע הצונאמי של 'ניירות העמדה', ההתפשטות על כל מרחבי החיים, הפיקנטריה והבלתי-צפוי בתכני ה'ניירות' מזכירים לי מאד את 'הטרנד הקודם' - שעדיין בעיצומו - שו"ת ה- SMS, פירורי הלכה פיקנטרית בלחיצת מקש. יחסי לשני המדיומים הללו די דומה, ומתמצה בשתי מילים: לא רציני! בשתי פאזות אלו - ה- SMSו'ניירות עמדה' - בולט יסוד החפזון, השטחיות והבולמוס. אך הביקורת המהותית שלי הרבה יותר נוקבת, וכדלהלן:

הלכות ציבור

צד שוה מהותי לכל 'ניירות העמדה ההלכתיות' הללו שהן עוסקים בהלכות ציבור, בנושאים של חוקי דת ומדינה, בשאלות רפואה, כשרות, אתיקה, מעמד האשה, מדיניות בינלאומית, כלכלה, בטחון, חברה, משפט - אך הכל מתוך מבט ציבורי-לאומי ואפילו אוניברסלי. מנקודת מבט זו הם שונים לחלוטין משו"ת ה-SMS, שהוא אישי-פרטי בהגדרה. אפשר לדון האם ראוי לפסוק הלכה במסרונים ללא קשר ישיר עם השואל האלמוני, ואולי המתחזה. אפשר למתוח בקורת על פסיקות טלגרפיות ללא התייחסות לנסיבות ובדר"כ ללא עיון בספרים. אך עדין נשארנו במסגרת הפרטית-אישית שבין שואל לנשאל. פרסום השו"ת בתקשורת איננה הופכת את פסיקת המסרונית לציבורית, אלא ל...מציצנית.

לא כן, כאמור, המהלך הנדון כאן, 'דפי העמדה' הם ציבוריים בהגדרה; הן בנושאיהם והן בקהל היעד שלהם שהוא 'דעת הקהל' ומקבלי ההחלטות. וכאן בפי שתי הערות עקרוניות, נוקבות לטעמי, שתים שהן אחת.

בין הלכה ל'דעת תורה'

ראשית, הלכות ציבור הן לעתים רבות עמומות, ולעתים רבות עוד יותר הן כרוכות בהשקפת עולם. הלכות ציבור שונות במהותן מהלכות היחיד והן אינן כלולות ב'חומר הרבני' הנלמד לקראת מבחני סמיכה לרבנות. ניתן לומר שהן כלולות במושג 'מדיניות הלכתית' ולאו דוקא בציטוט מקורות והסתמכות עליהם, ואפילו לא על פסיקה ציבורית בדורות שחלפו. שאלות כמו גיור ודיור ('אפס מע"מ' למי?), חופשת ל"ג בעומר ו'משבר הדסה, רישום נישואין ו'זוגיות', שלום ובטחון, ארגון אוצר בית-דין ומיסוי אוצרות טבע, דירוג רמות כשרות ודירוג חלוקת משאבי תקציב, אקולוגיה וגנטיקה (בבני אדם, בבעלי חיים, בצמחים) - כל אלו אינן סעיפים בשו"ע. אני מאד בעד שאיבת השראה מעולם ההלכה אך זו ניזונית גם מהשקפת עולם מקדמית. 'דפי העמדה' נכנסים לקטגוריית 'דעת תורה' - שהיא זהה למושג המודרני יותר שנזכר לעיל: 'מדיניות הלכתית'.

סמכות מנין?

ומשכך, משבאנו למחוזות 'דעת תורה' ו'מדיניות', הנה הערתי השניה, המכרעת; 'דעת תורה' קשורה בטבורה לסמכות! 'סמכות' היא מושג בלתי מוגדר מדעית; היא איננה נרכשת בידע ואף לא בשנים. סמכות נקנית, או יותר נכון מוקנית, ע"י קהל עדת הנשענים על בעל הסמכות; האדמו"ר, ראש הישיבה, הרב או ה'בבא'. סמכות הינה תלויית דביזיות, ובלעדיהן היא וירטואלית. דבר אחד ברור; רייטינג תקשורתי אינו מקנה סמכות, גם לא השימוש בתואר 'רב בכיר' או 'רב מוביל', השכיחים בתקשורת.

נוכל איפוא לסכם את דברינו ולומר בקצירת האומר: 'דפי העמדה התורנית' ו'ניירות ההלכה', נשואי דיוננו, בדרך כלל אינם 'תוצרים' של בעלי סמכות הראויים לפרסם 'דעת תורה', לפחות לקהל עדתם המסתופפים בצילם. בדרך כלל הלכות ציבור משיקות להשקפת עולם ולנסיבות משתנות, לפיכך אין משקל רציני ל'פסיקות' של רבנים זוטרים נעדרי סמכות, אפילו אם הם חביבי תקשורת ובני טיפוחה.

אסיים באימרה אשר שגורה היתה על פיו של רֶבּ אברום שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב: "לא כל רעבאלע יכול לפסוק בהלכות ציבור".