הבעיה עם חוקים

איך הגענו למצב בו רקטות נורות אל עבר ישוביי הדרום ומדינת ישראל, בשם החוק הבינלואמי, נאלצת לשתוק? האם הגולם קם על יוצרו?

חדשות כיפה משה רט 01/11/11 16:55 ד בחשון התשעב

הבעיה עם חוקים
¥§•ªˆ¨ˇ© LOVE © ˇ¨ˆª•§¥-cc-by, צילום: ¥§•ªˆ¨ˇ© LOVE © ˇ¨ˆª•§¥-cc-by

איך זה קרה לנו? איך הגענו למצב בו למעלה ממיליון ישראלים מוחזקים כבני ערובה בידי הרוצחים מרצועת עזה, וכל צרוע וזב יכול, בהינף קאסם, לשתק את החיים בכל דרום הארץ, ככל העולה על רוחו? את השאלה הזו שאלו בכלי התקשורת בארץ במהלך השבוע; אבל מסופקני אם הם רוצים באמת לשמוע את התשובה.

לפני שננסה לענות, נוסיף ונשאל שאלה אחרת: איך הגענו למצב, בו ממשלת ימין-לכאורה עומדת להפוך מאות מתיישבים לחסרי בית? איך נוצרה מציאות בה אותה מדינה, שבנתה את הבתים ועודדה משפחות לקנות אותם, מתייחסת כעת לאותם אנשים כאל פורעי חוק וגזלנים מהסוג הגרוע ביותר, שאין להם כפרה אלא בהריסת בתיהם? האם הקואליציה כולה נפלה בשבי הפרקליטות והבג"צ, ואין לאל ידם להושיע?

אפשר להציע תשובות רבות לשתי השאלות הללו, שכולן תהיינה נכונות; אולם לדעתי קיים גורם משותף המופיע בשני המקרים הללו, ומהווה את אחד הסימפטומים המרכזיים של המצב הבעייתי בו אנו נתונים מחוץ ומפנים.

ייחרב נא העולם העיקר שהחוק ישמר

בפילוסופיה של האתיקה קיימת הבחנה בין שתי גישות יסודיות למוסר: מוסר של חוקים (דאונטולוגיה), ומוסר של תוצאות. הגישה הראשונה מורה לאדם לפעול בהתאם לחוקי המוסר ולחובות אבסולוטיות, בלי להתחשב בתוצאות - ייקוב הדין את ההר, וייעשה הצדק גם אם השמיים ייפלו. הגישה השניה קובעת את המעשה הנכון על פי תוצאותיו - יש לבחון כל מקרה לגופו, ולפעול באופן שיביא לתוצאות הטובות והרצויות ביותר.

לכל אחת מהגישות הללו יש יתרונות וחסרונות, אולם המוסר של החוקים הוא הבעייתי ביותר מבחינת ההיגיון שמאחוריו. מה ההיגיון בחובה מוסרית כזו, שמתעלמת מתוצאות מעשיה? מה בכלל יכול ליצור חוקים מחייבים כמו אלה? ועד כמה אפשר להקריב ולוותר בשם אותן דרישות מוסריות?

למרות הבעייתיות שבגישה זו, מסיבות שונות היא הלכה והשתלטה על אורח החשיבה המודרני, ואותותיה ניכרים היטב בכל הקשור למערכות המשפט, החוקים והמדיניות. החוק - המדיני או המוסרי - הפך למקודש, לחקוק בסלע, שאין לחרוג ממנו, כאילו ירד כתורה מן השמיים. לא משנה מה תהיינה התוצאות, וכמה סבל או רוע ייגרם כתוצאה מהן; העיקר שיישמר שלטון החוק. ייחרב נא העולם, כל זמן שאני אוכל לרחוץ בניקיון כפיי ולומר שידיי לא שפכו את הדם הזה. במקום לשרת את המטרות, הפך קיום החוק למטרה העליונה בפני עצמה. אילו היה באמת מדובר בתורה מן השמיים, לפחות היה היגיון בדבר - הרי המחוקק האלוקי יכול להבטיח שקיום החוקים יביא גם לתוצאות הטובות ביותר. אבל כשמדובר בחוקים מעשי ידי בשר ודם, הרי שהסגידה להם הופכת להיות לפטישיזם, לעבודה זרה המבטלת כל היגיון וכל שיקול דעת אל נוכח דרישת החוק. וכמו כל עבודה זרה, גם זו דורשת מהאדם קרבנות.

שמירת החוק "לשמה"

מה כובל את ידי ישראל במלחמתה בטרור? החוק. חוקי המלחמה הבינלאומיים, כמו גם חוקי "המוסר" וקודים אתיים למיניהם, שנוסחו ע"י הוגים יפי נפש בכורסה ממוזגת. אסור לפגוע באזרחים "חפים מפשע", אסור לנתק חשמל ומים לאוכלוסיה שלמה, אסור להגיב בירי טילים על ירי טילים, אסור להוציא להורג מחבלים, ובכלל אסור לעשות שום דבר יעיל. ואם המחבלים מנצלים בדיוק את המגבלות הללו כדי לפגוע בנו, ואם הטרור העולמי מתגבר - למי אכפת? לפחות נעלה לשמיים בידיים צחות ונקיות, כשהילה של קדושים מעונים מרחפת מעל לראשינו. את פירותיו הבאושים של מוסר החוקים הזה אוכלים כעת תושבי הדרום.

כך גם לגבי תושבי המאחזים למיניהם. למה צריך להרוס את בתיהם? כי כך קבע החוק. אם האדמות הללו רשומות על שמו של איזה ערבי מלפני מאה שנה, שבכלל לא ידע עליהן, אז מי שיושב עליהן נקרא גזלן, ואחת דינו לגירוש. ואם הפינוי הזה יגרום לקרע בעם ולמאבק בין אחים? ואם הוא יגרום למאות אנשים וילדים סבל עצום, שאינו בר השוואה כלל לעוול שנגרם כביכול לאותו ערבי? לא מעניין אף אחד. העיקר הוא שלטון החוק, שאינו נושא פנים לאיש. אדרבה, ככל שהתוצאות קשות יותר, כך הופכת שמירת החוקים ליותר "לשמה", כאילו מדובר בניסיון שצריך לעמוד בו.

מאז ימי המולך, לא קמה עבודה זרה שדרשה קרבנות גדולים כאלה ממאמיניה, כמו שדורש פולחן החוק. תאמינו או לא, אבל ישנם גם כאלה שהמחשבה על מדינת ישראל העולה לשמיים בענן פטרייה גרעינית (חלילה), מתוך איפוק והימנעות משימוש ביכולותיה שלה - ממלא את ליבם ברטט של התעלות נשגבה. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להתנתק מהשעבוד לאותם חוקי אנוש תובעניים, מאותם כבלים דמיוניים שכביכול אוסרים אותנו, ולפעול באופן שיביא לתוצאות הטובות ביותר עבורנו. נזכור שהחוקים אמורים לשרת את המטרה, ולא להיות בעצמם המטרה. במקום לקחת השראה רוחנית מידידינו-כביכול, כדאי שניקח קצת השראה פרגמאטית מאויבינו. אחרי הכל, ידיים מלוכלכות עדיפות על הספד יפה.