לאחרונה פורסמו תוצאות "המדד החברתי" של עמותת המשמר החברתי. על פי תוצאות המדד חבר הכנסת הכי חברתי הינו איציק שמולי ואילו ניסן סלומינסקי יצא חבר כנסת אנטי חברתי. יש כל כך הרבה בעיות עם המדד הזה, שאני לא ממש יודע מהיכן להתחיל, ולכן כמקובל בדילמות כאלו אני אתחיל מהסוף.
לכתבות בנושא:
הסוף הוא שהמדד הבעייתי הזה הצליח לחדור את שטף הדיווחים מהחזית ולהיכנס לכל כלי התקשורת, כולל אתר זה, כדיווח אובייקטיבי המתאר נאמנה את פועלם של חברי הכנסת. הישג אדיר לגוף שבראשו עומדים אנשי שמאל רדיקלי כלכלי ופוליטי.
אז מי עומד מאחורי "המשמר החברתי"? על פי אתר העמותה הקמת המשמר הייתה המשך לפעילות מייסדיו במחאה החברתית והמייסדים הם גברת ליה נירגד, פעילת שמאל רדיקלי ותיקה וחברה בארגון "נשות מחסום ווטש" והד"ר דניאל דור, מומחה לתקשורת ופעיל שמאל ותיק, חבר בכיר בארגוני שמאל כלכלי-פוליטי כמו "קשב" ו"שתיל". במהלך מחאת 2011 נשא ד"ר דור נאום מול פעילי התנועה הקומוניסטית "מען" ובו הגדיר את מפעל ההתנחלויות כאחת הבעיות החברתיות המרכזיות של מדינת ישראל.
דור, נירגד ושותפיהם ניסחו מדד שעל פיו מי שחושב ופועל כמותם, למשל איציק שמולי או דב חנין מוגדרים כחברתיים ומי שאינו חושב כמותם, כמו למשל אבי וורצמן וניסן סלומינסקי, הינם יצורים אנטי חברתיים, אכזריים ואטומי לב או במקרה הטוב סתם עצלנים שלא ממלאים את התפקיד שדור ונירגד מייעדים להם.
אבל הבעיות לא נגמרות כאן. גם אם נניח שאנשי המשמר מגיעים למשימה בידיים נקיות, מי שמם לקבוע איזו החלטה היא חברתית ואיזו לא? על סמך איזו מומחיות כלכלית וסוציאלית הם מחלקים ציונים? מי קבע למשל שאישור להעסיק בני נוער עד חצות הוא חוק חברתי? ואולי מי שמתנגד לו כדי שבן הנוער יוכל לישון כמו שצריך ובריאותו לא תפגע, דווקא הוא החברתי? בעיני, המדד הרלוונטי אינו מי תמך ומי התנגד אלא מה היו השיקולים, מה היו המניעים והאם נעשתה עבודה יסודית ומקצועית לפני גיבוש הדעה בנושא.
בעיה נוספת, היא השפעת המדד על חברי הכנסת. מדד כזה שמתפרסם בכל כלי התקשורת, מתמרץ את חברי הכנסת לחוקק חוקים פופוליסטים כדי לקבל דירוג גבוה במדד. אני חושב שזו לא תהיה הנחה בלתי סבירה שמומחה התקשורת ד"ר דור היה מודע לאלמנט הזה ובנה את המדד כך ביודעין. אבל במדינת ישראל יש כבר אינפלציה של חוקים. עוד לפני המדד אחת הדרכים היעילות של חבר כנסת לקבל כותרת בעיתון היא לחוקק חוק. מי דואג לישימות של החוקים? מי בוחן את יעילות החוקים? אולי דווקא צריך לעודד התנגדות גורפת לחוקים, כדי שלמדינה יהיו משאבים לאכוף את החוקים הקיימים? אני מעדיף חבר כנסת שמקדיש את ארבע השנים למעבר יסודי על החוקים ותיקון העיוותים בהם ולא יוזם שום חקיקה חדשה.
כך למשל נפתלי בנט קיבל ציון שלילי, כי לא השתתף בחגיגת החקיקה. לבנט יש ביד את התיק החברתי הגדול ביותר - משרד הכלכלה. עשרות רבות של חוקים חברתיים נמצאים תחת אחריותו ועוד פעילויות נוספות שנכללות בהגדרה "החלטת ממשלה".
מישהו מחברי המשמר החברתי בחן כיצד נפתלי מתמודד עם אתגרי המשרד? אני באופן אישי הייתי ממליץ לשר שאחראי על משרד כל כך גדול וחשוב וגם חבר בקבינט לא לשמש במקביל כחבר כנסת, אבל גם אם כרגע הוא משמש לא הייתי רוצה שיזנק לכל דיון חקיקה פופוליסטי.
מהיכרותי המעמיקה עם תפקידיו ופעולותיו של משרד הכלכלה הייתי רוצה שהשר ישתתף רק בדיוני חקיקה עקרוניים בעלי השפעה לאומית כבדה, וירכז את מלוא מרצו לייעול ושיפור התפקוד של המשרד החשוב והמורכב הזה, שבין תפקידיו לאכוף חלק גדול משטף החוקים החברתיים.
ובסיכומו של דבר, אנשי שמאל פוליטי-כלכלי קיצוני נתנו דירוג נמוך לפעילות מפלגת הבית היהודי. כשמציגים את זה ככה זה לא באמת מטריד אותי.
אם להיות חברתי משמע להיות חלק מהקליקה השמאל-קיצונית שמדרגת לפי ראות עיניה, אני מעדיף להיות אנטי חברתי.
הכותב הוא שותף מנהל בחברת 'תבור' כלכלה ופיננסים בע"מ