גלעד חוזר הביתה

כיהודים מאמינים, לאחר שהדבר כבר יצא אל הפועל, עלינו להיות בטוחים שהכל לטובה. אל לנו לתת לחששות ולדאגות להעכיר את השמחה

חדשות כיפה משה רט 17/10/11 21:41 יט בתשרי התשעב

גלעד חוזר הביתה
zeevveez-cc-by, צילום: zeevveez-cc-by

"מברך על הטובה הטוב והמטיב, אע"פ שירא שמא יבוא לו רעה ממנו" (שלחן ערוך אורח חיים סי' רכב סע' ב).

" - כי אין לנו להסתכל בעתיד, שאפשר שלא יהיה כן" (משנה ברורה שם ס"ק ה).

גלעד שליט חוזר הביתה. אם לא צפויות לנו הפתעות של הרגע האחרון - וכשמדובר בחלאות שמולנו, לעולם אי אפשר לדעת - אמור להסתיים הבוקר סוף סוף הסיוט הארוך והמתמשך, שהתחיל לפני יותר מחמש שנים, ושלפעמים היה כבר נדמה שלא ייגמר לעולם. לא מדובר רק בישועה אישית או משפחתית. גלעד שליט הפך לסמל המאחד סביבו את העם כולו, לפצע פתוח ובלתי מגליד בגופו של כל יהודי שחי במדינה. גם אם היתה זו תוצאה של יחצ"נות תקשורתית, ששמה את הדגש יותר על המצוקה הפרטית מאשר על הביזיון הלאומי, וגם אם אינטרסים פוליטיים ואחרים נשפו את הרוח לתוך מפרשי המאבק - בסופו של דבר זכה גלעד שליט לחשוף את תחושות האחווה והערבות, השיתוף והאחריות, המפעמות בליבם של יהודים כה רבים. כולנו, כך נדמה, נרגיש השבוע שאבן כבדה הוסרה מעל ליבנו.

אנו חוגגים כעת את חג שמחתנו, בו אנו מצווים "ושמחת בחגך והיית אך שמח". אך שמח - להיות בשמחה בלבד, בלי שום דאגה וצער. ומה מתאים יותר מאירוע כמו שחרורו של גלעד, כדי ללבות את השמחה בליבות כולנו? מה משמח יותר מאשר לראות באושרם של בני המשפחה, שחלומם מתגשם סוף-סוף, ושל כל האנשים שפעלו והתפללו לזכות לרגע הזה? כגודל החושך, המצוקה והייאוש, כך גודל האור, הישועה והנחמה. אין דבר מחמם את הלב יותר מאשר תפילות שנענות, מאשר הארת פנים של גאולה וישועה אחרי שכבר היה נדמה שאפסה כל תקווה.

נכון, יש הרבה סיבות שמעכירות את השמחה, ובראש ובראשונה כמובן המחיר הכבד אותו שילמה ישראל. למעלה מאלף מחבלים יצאו לחופשי, ומי יודע מה יעוללו הללו חס ושלום. גם החשש מפני יצירת תקדים למקרים של חטיפות נוספות חלילה, מטיל את צילו על העתיד. ההחלטה לבצע את העסקה היתה החלטה לא פשוטה, ואילו אני הייתי צריך להצביע עליה - אין ספק שידי היתה רועדת, בין אם הייתי מצביע לכאן או לכאן.

אבל כיהודים מאמינים, לאחר שהדבר כבר יצא אל הפועל, עלינו להיות בטוחים שהכל לטובה. אל לנו לתת לחששות ולדאגות להעכיר את השמחה. רגעים כאלה של שמחה, המאחדת את כל עם ישראל, בלי הבדל בין דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלנים - הם דבר נדיר במחוזותינו, ואסור לנו לקלקל אותו. פסימיסטים ורואי שחורות לא חסרים לנו, כאלה הדואגים להסביר תמיד שכל ניצחון צבאי יוביל לבידוד מדיני, שכל חיסולו של רב-מחבלים רק יגרור פעולות נקמה, ושמה שלא יהיה - יהיה רק רע. למרבה הצער, יש לפעמים צדק בדבריהם; אלא שלפי היגיון זה, גם אין סיבה לשמוח באף חתונה ובאף ברית-מילה - שהרי כידוע, חיי נישואין וגידול ילדים, הם לא כולם גן של ורדים, ושום דבר לא מובטח מראש...

אבל לא זו הגישה היהודית. כפי שכותב השולחן ערוך שהובא לעיל, חייב כל אדם להודות על הטובות שקורות לו - בלי לחשוב יותר מדי מהי יקרה הלאה, ומה יהיה בעתיד. אסור להעכיר את שמחת ההווה, בחרדות על עתיד שבכלל מוטל בספק; כדברי הפילוסוף מונטיין: "חיי היו מלאים באסונות נוראים ובמשברים קשים - שרובם מעולם לא התרחשו". אם וכאשר יקרה מה שיקרה, יהיה מספיק זמן להצטער על זה אז, וגם להעביר ביקורת מוצדקת ולומר "אמרנו לכם". כלשון קוהלת שקראנו השבת: "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה" (ז, יד). בשעת חדווה- חדווה, ובשעת צער- צער; ועכשיו היא עת לשמוח ועת לחבק, לא להיות נביא זעם. ננצל את רגעי השמחה והאחדות הנדירים הללו לתפילה לה' שיושיע את כולנו מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה, ויתקיים בנו הכתוב "אך טוב לישראל".

והצעה מעשית אחת לסיום: מי שלא רוצה לשלם מחיר של שחרור אלפי מחבלים, שלא יחזיק אצלו בכלא אלפי מחבלים. אין שום סיבה לפטם את החלאות הללו על חשבון משלם המיסים, ולעודד בכך חטיפות נוספות במטרה לשחרר אותם. את "הקלים" שביניהם יש לגרש אל מחוץ למדינה, ואת אלה עם דם על הידיים- לשלוח בהקדם לעולם שכולו רע. כך נשיג גם הרתעה, וגם הפחתת מוטיבציה לחטיפות-מיקוח. אם לא נכניס את עצמנו לבוץ, לא נצטרך להתאמץ כדי לצאת ממנו.

חג שמח לגלעד, למשפחת שליט ולכל עם ישראל!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן