עמונה וכפר מימון
אם לא יתרחש נס עמונה תהרס, כן תהרס, תמחק, תושמד תמחה מעל פני האדמה, עכשיו גם ברור לכולם שעמונה לא "תעותק כמה עשרות מטרים", לא "תשאר על הרכס" הרס ברור מוחלט חד משמעי וחסר כל תועלת.
מנגד, חוק ההסדרה עדין לא נחקק, עד עכשיו הוא עבר רק קריאה ראשונה. איש לא ערב. שאחרי שהדחיפות שנוצרה בגלל עמונה פגה, לא יקבר חוק זה בוועדה למאה השנים הקרובות או ישונה בצורה שתעקר אותו לחלוטין מתוכנו. גם אם יעבור החוק הזה את מרוץ המכשולים הפוליטיים ויאושר בקריאה שניה ולשלישית, איש אינו מבטיח שבג"ץ לא יפסול אותו, כפי שחוזה היועץ המשפטי לממשלה. אז בתכלס, חוק הסדרה אין לנו, אבל עמונה תהרס.
בכפר מימון ערב ההתנתקות הייתי מספר שעות בודדות בלבד, אשתי היתה בסוף חודש תשיעי וחששנו ללדת בכפר מימון, לכן הצטרפנו לעשרות האלפים יומיים אחרי שהתחילה ההפגנה. אני זוכר עד היום את התנועה האדירה של אלפי כלי רכב שנעו בשבילי העפר ובשדות הפתוחים של צפון מערב הנגב. אלפי כלי רכב שעקפו את מחסומי המשטרה ונסעו בדכים לא דרכים בשביל להגיע לכפר מימון. עם ישראל במיטבו הגיע לכפר מימון בשביל לעצור את אסון ההתנתקות.
גורל גוש קטיף הוכרע בכפר מימון, ההנהגה שויתרה מראש על גוש קטיף, הוליכה את הציבור שולל ויצרה אחיזת עיינים של מאבק. כל האנרגיות של מיטב עם ישראל, הוצאו לריק בצעדות עקרות בתוך כפר מימון. בכפר מימון יכולנו לעצור את ההתנתקות, שום כוח משטרתי, שום ניסו שחם לא היה יכול לעצור אותנו.
אני לא חושב שההנהגה שלנו בגדה בנו בכפר מיימון, זה היה פשוט גדול עליה. תוכנית ההתנתקות היתה מיזם הדגל של ממשלת ישראל באותם ימים, פרויקט אדיר בו הושקעו כל האנרגיות של המדינה. לעצירה שם מהלך כזה באמצעות כוחו הישיר של העם יש מחיר. שום ממשלה לא יכולה לתפקד אחרי השעם מונע ממנה לשלוט, ודאי כאשר מדובר מהלך עיקרי שהיא מבצעת. לפעולה כזאת יש שם קוראים לה "הפיכה". אבל הפיכה מחייבת גם לקיחת אחריות, דבר שההנהגה שלנו לא העיזה לעשות. העדפנו לשמור על שלמות ממשלת שרון ולוותר על גוש קטיף. בגלל שפחדנו לקחת אחריות על העם והמדינה.
ב-25 השנה האחרונות בג"ץ חרג מסמכותו והפך את עצמו למחוקק חוקה ולשליט בפועל. איש לא הסמיך אותו לזה, הוא פשוט לקח את הסמכויות לעצמו. כפי שאמר אהרון ברק נשיאו הבלתי מעורער "ניתן לבנות חוקה לישראל באמצעות מספר פסקי דין של בית המשפט העליון" ובכך לפסול חוקים שחוקקה הכנסת שנוגדים את החוקה שיצר אהרון ברק.
כאחד שעתר לבג"ץ חשיבותו של הכלי הזה ברורה לי, אינני רוצה לחיות במדינה שהפקידים והפוליטיקאים הם הסמכות העליונה והיחידה. מנגד אינני רוצה לחיות במדינה בהם האג'נדה ותפיסת העולם של השופטים קובעים את דרכה של המדינה. שופטים אמורים לפסוק לפי החוק, כל החוק ורק על פי החוק. לבג"ץ יש תפקיד חשוב, חריגה מסמכותו פוגעת בכולנו
אי אפשר לעצור את הבג"ץ שנטל לעצמו את החרות לפסול חוקים של הכנסת באמצעות חקיקה, כבר אמר הנביא "חינם נמכרתם לא בכסף תגאלו" יש דרך אחת לעצור את הטרוף הבג"צי, והיא פשוטה מאוד. על הממשלה להתעלם מפסיקתו. לדבר הזה יש כמובן מחיר, יתכן שנכנס לתקופה סוערת למעיין "הפיכה" אבל בסופה של התקופה תהיה לנו מדינה טובה יותר. מקרה עמונה היא הזדמנות מצויינת לזה.
האם תשכיל ההנהגה שלנו לקחת הפעם את האחריות, ולהצעיד אותו למקום טוב יותר?
או שגם הפעם, כמו בכפר מימון, יפחדו לקחת את האחריות, ויקריבו את עמונה על מזבח האחדות המזויפת?