חגיגה סלולארית ברחובות: מחירי השיחות יורדים, מחירי המכשירים צפויים להתרסק - ונראה שמה חשוב לכולם הוא שרק תדבר, שרק תהיה בקשר - וכמה שיותר. החברה המערבית מחפשת שוב ושוב את הדבר הבא בתחום התקשורת והקשר - פייסבוק, טוויטר, דור 3, דור 5, אייפד, אייפון ועוד ועוד. הדחף של כולם זהה - שחס וחלילה לא נהיה לבד, שרק נמשיך לדבר ולהיות ביחד.
מה כל כך מאיים עלינו שאנחנו רק מחפשים איך להיות בקשר כל הזמן? מדוע הניסיונות הם לייצר תקשורת בלתי פוסקת ולא ניסיונות לייצר שקט ובדידות מעט? נראה לי שהפחד של האדם הוא מלפגוש ולתקשר עם עצמו.
האדם המערבי הוא צרכן אינסופי. הוא רוכש אוכל, הוא רוכש ידע,הוא רוכש כלים ורכוש, הוא רוכש חברים ועוד ועוד. תנועה אינסופית של רכישה מקשה על תנועה של קבלה ושמירה - מי שרוכש ללא הרף לא מאפשר לאחר לתת לו ובעצם מונע מעצמו לקבל. מה ההבדל בין לקנות לבין לקבל? בקנייה האדם מבצע תנועה של בעלות, של שליטה. בקבלה האדם מקבל את מה שנותנים לו ואומר תודה.
קבלה היא תנועה של כניעה, של הבנת המוגבלות שלי בעוד רכישה הינה תנועה של כיבוש וניצחון. האדם המערבי עסוק בכיבוש וניצחון ללא סוף-הוא כובש את העולם, הוא כובש את המדע, והוא כובש כל מה שאפשר. החשש הכי גדול של כובש הוא להפסיד, הוא להניח את הנשק ולהיכנע. מי שאיבד את ממונו מתקשה לבקש נדבות, ומי שהתקגל לקבל נדבות מתקשה לעמוד על רגלי עצמו.
אנו עומדים ערב מתן תורה. במתן תורה מתארים לנו חכמים שתיקה ודממה עולמית. מקום נוסף בו מופיע הדממה היא באחרי מות בני אהרון כשאהרון מגיב בדממה. הדממה, השתיקה הינה תנועה של כניעה, הינה תנועה שמאפשרת קבלה. מתן תורה אפשרי כשנכנעים, כשנמצאים בדממה, כשלרגע מתנתקים מהכיבוש ומהתקשורת ועומדים דוממים. העמידה בדממה כציבור מביאה רמת התקשרות אחרת - ויחן שם ישראל כנגד ההר: כאיש אחד בלב אחד.
ישנה תקשורת דרך לבבות של מתן תורה. של כניעה. וישנה תקשורת דרך פיות של העולם המערבי הכובש. ערב מתן תורה אפשר לנסות לרגע להניח את נשק הדיבור, את עולם הכיבוש, ולהתמקד ולו לזמן מועט בקבלת התורה, בכניעה ובדיבור הלב.