קראתי את התייחסותה של אפרת קרסנר לתכנית מאמינים במשטרה בעקבות הקרנת הבכורה לסרט שתיעד וליווה את שוטרי התכנית מהמחזור הראשון. ישנם בכתבה אי דיוקים רבים, אולם המסר המרכזי של אפרת הוא יציאה כנגד השבטיות המגזרית וכנגד ההליכה יחד למשטרה.
"זה השלב שבו בתור דתייה, אני מנסה להבין מהי ההתנגשות שקיימת בין אדם דתי לבין המשטרה. הרי גם בצבא צריך לקבל פקודות ואי אפשר לסרב. מה כל כך מיוחד בזה שבמשטרה צריך לחלל שבת? הרי גם רופאים וכל משרתי כוחות הביטחון לעיתים נאלצים לעבוד בשבתות. " תוהה אפרת.
עוד טוענת אפרת כי ה"הסדר התפרק" ומאז חיילים מתגייסים לצבא לבד ללא מסגרת תומכת, ולבסוף טוענת שהסרט "מאמינים במשטרה" מעיד על "תופעת ההתקבצות המגזרית" "תהיה דתי ותאמין במשטרה - אך ורק בתוך הקבוצה".
העובדות הן לגמרי הפוכות. נדלג על העובדה שההסדר לא התפרק ויעידו על כך אלפי תלמידי ישיבות ההסדר שלומדים בשעה זו ממש בבתי המדרש או משרתים בצבא. וננסה לענות מהי ההתנגשות שקיימת בין אדם דתי למשטרה.
ההבדל בין תפקיד הצבא לבין המשטרה הוא מהותי. בעוד הצבא תפקידו להגן על בטחון המדינה מפני אויב חיצוני, הרי תפקיד המשטרה הוא לדאוג לביטחון האישי של אזרחי המדינה, ולשמור על החוק והסדר. האם כל פעילות משטרתית הינה פיקוח נפש שבגינה ניתן לחלל את השבת? האם שמירת הסדר הציבורי מתירה התייחדות עם שוטרת בניידת בשעות הלילה? האם מותר לרשום דו"חות בשבת? איך ניתן לחזור הביתה ממשמרת בשבת? אלו דוגמאות לשאלות איתן מתמודד השוטר.
נושאים של פיקוח נפש של הציבור, נסיעה בניידת בשבת, ועוד רבות מן השאלות ההלכתיות הנובעות מתפקידי המשטרה שונות במהות מהנושאים ההלכתיים שנוגעים לחייל ולרופא. במשך אלפיים שנות הגלות לא הייתה משטרה יהודית. כך נמנעה מאתנו התפתחות הלכתית מקיפה בנושא זה. עם הקמת המדינה נדרשנו לכתוב את הקיצור שולחן ערוך לשוטר. דבר שעד היום לא נעשה בצורה מקיפה, ועתה שוקדים בבית המדרש של התכנית על כתיבתו. ספר עב כרס שאנו מוציאים לאור בימים אלו מתמודד עם שאלתה של אפרת: מה הבעיה להיות שוטר דתי? לצערי, אני חושש שמספרם המועט יחסית של אנשי הציונות הדתית במשטרה, נובע גם מסוגיה זו.
כבר כתב הרב הרצוג זצ"ל וגם הובא בתחומין שעד שלא יהיו מספיק שומרי תורה ומצוות בתוך המשטרה, יהיה קשה לייצר פתרונות הלכתיים לנושאים בהם עוסקת המשטרה. בלשון הרב: "ובנידון דידן הרי ברור שלנוכח הכבדות כאלה לא יהא מספר שומרי תורה מרובה בין אנשי המשטרה, כי מה להם ולצרה הזאת, והמציאות מוכיחה זאת לעינינו למדי". ובלשונם של רבני תחומין: "רק אם ימצאו שומרי שבת בשורות המשטרה, אפשר יהיה לבחון את ההמלצות (לנהלים הלכתיים נ.א.) הלכה למעשה". ההתמודדות עם הנושא ההלכתי הינה מרתקת וחדשנית ודורשת "כתפיים הלכתיות" רחבות, על מנת לייצר פתרונות לסוגיות המורכבות שבהם עוסקת משטרת ישראל.
ולטענה של ההתקבצות המגזרית אציין כי חניכי התכנית משרתים בכל תחנות המשטרה מן הצפון ועד אילת. השוטרים משרתים כסיירים, בלשים וחוקרים. מי שמכיר את עבודת השוטר מבין שלא ניתן, גם אם מאד רוצים, לקיים אותה בקבוצות. גם תקופת ההכשרה הינה בקבוצה הטרוגנית שכוללת חניכים מכלל האוכלוסייה הישראלית. כך שלטענה זו אין כל שחר. נכון הוא שבבית המדרש שהינו חלק מתקופת ההכשרה הלימוד נעשה בקבוצה, אבל אני מניח שעל כך הכותבת תמחל לנו.