סדרת הטלוויזיה משחקי הכס כובשת לה צופים גם בקרב הציבור הדתי. על אף שמדובר בסדרה שמנסה באדיקות לנפץ כל גבול הנוגע לאלימות ומיניות - ואף בציבורים שאינם דתיים התייחסו לכך בהרחבה - האיכויות הגלומות בה עושות לה נפשות.
בנערותי קראתי את מרבית הסדרה, כך שאני בהחלט יכול להבין את מי שנמשך אל הסיפור המרתק הכולל בתוכו דמויות מורכבות ועמוקות ועלילה מפותלת ומפתיעה. בנוסף, זה לא סוד שעניינים הנוגעים אל היצרים מפתים אף הם, כך שהשילוב בין היצרים שפרויד העמיד במרכז האדם – המיניות והאלימות, מסוגל לחזק את המשיכה. בסדרה משתקף מבט עשיר ועמוק על סוגיות יצריות ואין לזלזל בכך.
לצד זאת, כפי שכתב ידידי הרב אברהם סתיו, אחד המבחנים הניצבים בפני אנשים דתיים הוא ביכולת לומר לתוכנית כה פופולרית – לא. למרות האיכויות והעומק, אין ספק כי ההלכה אינה מאפשרת לצפות בתכנים מיניים ואלימים כל כך, בטח שלא כבידור.
מעניין שעל אף שהסדרה משודרת מזה מספר שנים, רק בשבוע האחרון נתקלתי במספר התייחסויות של רבנים, המדברים על האיסור לצפות בה. אינני חושב שדבריהם חידשו משהו למישהו, אך האמת הגדולה שניסח הרמח"ל בהקדמתו למסילת ישרים נוגעת גם לכאן: "כפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמִתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה", כלומר בגלל שמובן מאליו שההלכה אוסרת, אחרי שהגבול נחצה ורבים כבר צופים – קל לשכוח מהאיסור ולעבור הלאה, לפרק הבא. עוד יותר קל לשכוח, כאשר רבנים אינם שבים ומזכירים את הבעייתיות הגלומה בצפייה ומתעטפים בשתיקתם.
אולם הבעיה חריפה יותר. חסרות התייחסויות רציניות לתרבות המדיה והסרטים. מצד אחד מרבית הסרטים והסדרות חורגים מגדרי ההלכה, אך מצד שני מרבית הציבור צופה וחי בתוך עולם שבו המדיה היא בת-בית.
כדי להוסיף מורכבות על מורכבות, רבנים רבים משתדלים שלא לומר דבר שאינו נשמע (בבא מציעא לא, א), שאין תועלת מעשית באמירתו. כנראה שלכן הם שותקים. עם זאת, הפעם כמה בחרו לכתוב ולדבר.
כדי לסייע מעט ליכולת לדבר על תופעות הנמצאות הרחק מעבר לגבולות ההלכה, אפשר לנסות לאמץ שיח של מה שנקרא "אתיקה שבדיעבד". גם במצבים אסורים הלכתית, אפשר לדבר על מדרג של אסור ואסור יותר, אסור מדרבנן ואסור מדאורייתא. זו צורת חשיבה שקיימת בהלכה, גם אם לא מאוד מפותחת. כך למשל אומר השו"ע בהלכות קידוש (אורח חיים רעא) שגם במצב שבו אסור לאנשים לשתות יין משום שהם חייבים לקדש, כאשר הם בכל זאת עוברים על האיסור ושותים – הם חייבים לברך. השו"ע פונה ומדבר אל החוטאים ואומר להם מה לעשות במצב הבעייתי שבהם בוחרים להיות בו.
באופן דומה אפשר לומר שגם בסרטים ובסדרות צריך להיות דירוג כלשהו, שנכון לשרטט כמה רמות של קווים אדומים שעליהם צריך לשמור. לא נכון לחשוב על כך שאם משהו אסור, כבר לא משנה מה היא דרגת הבעייתיות. בטח שמשנה. סדרת משחקי הכס הרבה יותר בעייתית מסדרות אחרות ומסתבר שזה משהו שצריך לומר במפורש.
בכל דבר יש טוב, אך דווקא הטוב הזה הוא המושך אותנו ומפיל אותנו בפח. במשחקי הכס נפרשת מפה מפורטת ומקיפה – גם אם מעוותת בהחלט – של יצרי לב האדם. ואכן רבים נמשכים אל העומק ואל השטחיות שבסדרה ומצווה עלינו לומר כי על אף ההבנה, מי שדואג לעולמו הרוחני וההלכתי צריך לשים לעצמו גבול.