הסרוג והחב"דניק: שניים ממסיימי קורס קצינים ונשותיהם מספרים על השירות בצה"ל

ישראל התגייס לגולני ויובל לצנחנים ושניהם סיימו קורס קצינים. לפני טקס הסיום שנערך אתמול שוחחנו עם השניים ואל השיחה הצטרפו חנה ועטרת | עם ארבעתם דיברנו על ההחלטה המשותפת לצאת לקצינים, על הקשיים ועל התמיכה של הצבא והבית

אלעד הומינר אלעד הומינר, חדשות כיפה 11/11/22 10:38 יז בחשון התשפג

הסרוג והחב"דניק: שניים ממסיימי קורס קצינים ונשותיהם מספרים על השירות בצה"ל
ישראל וחנה (מימין), יובל ועטרת, צילום: דובר צה"ל, באדיבות המצולמים

קורס הקצינים הקרביים ביבשה הסתיים אמש (ה') בטקס שנערך בבית הספר לקצינים (בה"ד 1) במצפה רמון. טקס הסיום נערך בתום שמונה חודשי הכשרה ובמהלכו הוענקו דרגות הקצונה ל-384 הקצינות והקצינים החדשים. דרגותיהם של הקצינים המצטיינים נחשפו על ידי הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי ומפקד בה"ד 1, אל"מ יהודה ואך. עם שניים מהקצינים שסיימו את הקורס שוחחנו בטרם החל הטקס, ואל השיחה הצטרפו גם נשותיהם.

ישראל וחנה. גדוד 13, חטיבת גולני: "המטרה שלנו היא שכמה שיותר מזה יהיה בדרך התורה"

ישראל בן עגו, בן 21 מביתר עילית, משרת בגדוד 13 של חטיבת גולני, אליו התגייס באוגוסט 2020. לישראל תשעה אחים והוא מגיע ממשפחה חב"דניקית, במקור מגוש קטיף. ישראל נשוי מזה שנה לחנה, ואבא לתינוק בשם נועם. משם מהגדוד יצא לקורס מ״כים בביסל"ח, עלה חזרה לגדוד בתור מ"כ לארבעה חודשים, היה סמל טירונים והחליט לצאת לקורס קצינים.

ישראל התגייס חודש לפני גיל 19, ובשל היותו חסיד חב"ד מדובר בצעד לא שגרתי. "באופן כללי בחב"ד, מי שמתגייס, לצערי לא הרבה, עושה את זה דרך 'הסכם חב"ד' - עושים שלוש שנים ישיבה קטנה, שלוש שנים ישיבה גדולה ואז שנה אחת בישיבה אצל הרבי בניו-יורק. לאחר מכן בדרך כלל עושים שליחות ואחרי שמתחתנים מתגייסים באזור גיל 24-25, לרוב לחיל הרבנות", מסביר ישראל. 

ישראל וחנה |

ישראל וחנה | צילום: באדיבות המצולמים

בן עגו למד שלוש שנים, עד כיתה י"ב, בישיבה ב'מכון החסידי-טכנולוגי' של חב"ד בצפת ועוד שנה אחת נוספת כדי לסיים לימודי תעודה בניהול רשתות ושחיטה. "באופן אישי ידעתי שאם אני מתגייס זה יהיה לקרבי. היו לי מיונים לסייבר, יותר לכיוון של 8200, אבל מאז ומתמיד ידעתי שאני רוצה קרבי. הרגשתי שהצלחתי למצות את כל הטוב שאני יכול להפיק מהישיבה. אחרי שסיימתי את השנה האחרונה החלטתי שאין למה לחכות והתגייסתי לגדוד 13".

את חנה אשתו לעתיד הכיר ישראל כבר בכיתה ט': "אחי גר בפני קדם שבגוש עציון. כשהייתי בכיתה ט' הוא התחיל לארגן שם תהלוכת ל"ג בעומר. עזרתי לו בפעם הראשונה וגיסתי הביאה כמה נערות מבית הספר בבית"ר, ואחת מהן, במקרה, היא אשתי", ישראל צוחק, "אבל באותה תקופה לא דיברנו", הוא מבהיר. "שנה אחרי שהתגייסתי, בקורס מ"כים, גיסתי הכירה ביננו ומהר מאוד התחתנו". 

"המטרה שלנו היא שכמה שיותר מזה יהיה בדרך התורה"

חנה, ההחלטה לצאת לקורס קצינים היתה החלטה משותפת? 

"אני תומכת בו. מה שעושה לו טוב - למה לא". 

עם תינוק זה בטח יותר קשה.

"הבן שלנו נולד לפני חודשיים וחצי. זה קשה אבל תמיד אני אומרת לעצמי שאני מעדיפה שיהיה לי בעל שמח שעושה מה שהוא רוצה ולא בעל מתוסכל. זה משהו שעושה לו טוב ותמיד הוא ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות אז לא אני אהיה זאת שתעצור אותו".

טקס הסיום, אתמול |

טקס הסיום, אתמול | צילום: דובר צה"ל

ישראל, איפה הציונות עומדת ביחס לשירות הצבאי שלך? 

"נולדתי בעצמונה ואחרי הגירוש גדלתי בשומריה. ישוב של 'מזרוחניקים'. למרות שלמדתי בבית ספר חב"ד ספגתי המון מהערכים בתור ילד. הסביבה עם החברים והפעילויות של הישוב - חד משמעית השפיעו". 

"קשה לי להגדיר את הציונות כערך כי מבחינת חב"ד הציונות המקורית נמצאת קצת עם חיכוך בחב"ד, אבל בסוף אי אפשר להתעלם מזה שחזרנו למקום שלנו והקמנו משהו שלא היה, מדינה יהודית ,וזה לא קשור לקיום ההלכה במדינה - אם קיים או לא. ציונות בשבילי זה להגן על הבית, על היהודים. זה הבית שלי ושל החברים שלי. עשו את זה לפני, עכשיו תורי ואעשה את זה בצורה הכי טובה". 

חנה מוסיפה לסיום: "המטרה שלנו היא שכמה שיותר מזה יהיה בדרך התורה, ולא סתם ארץ של יהודים בלי תורה".

יובל ועטרת. גדוד 202, חטיבת צנחנים: "משתדלים לעשות את זה הכי טוב שאפשר"

יובל ענבר בן 22 מעופרה, משרת בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, אליה התגייס במרץ 2020 דרך ישיבת קרית שמונה במסלול בייניש. ליובל שלוש אחיות גדולות, שתיים מהן היו קצינות בצבא, כיום כולן נשואות עם ילדים. יובל התגייס במסלול בייניש לצה"ל, ואחרי שסיים את ההכשרה, התחתן עם עטרת  לפני כשנתיים, יצא לקורס מ"כים, נשאר שם כמודרך וחזר ללימוד בישיבה בעלי במשך ארבעה חודשים. כדי להמשיך לתרום ולהוביל, חתם יובל על שירות של שלוש שנים ושמונה חודשים.

בתחילת השיחה עמו, מסביר יובל על מסלול הקצינים בו בחר: "זה מסלול שנקרא 'הסדר קצינים' - ארבעה חודשים בישיבה לפני היציאה לקורס קצינים בבה"ד 1 ולאחריהם חתימה לשנה במקום לשנתיים כמו לשאר הקצינים". על השאיפות הלאה הוא אומר: "אני מתמקד בשנה הזאת ולא יודע מה יהיה בהמשך, נראה איך יתגלגלו העניינים, איך אני ארגיש ואיך יהיה בבית". 

יובל ועטרת |

יובל ועטרת | צילום: באדיבות המצולמים

הכרת את עטרת במהלך השירות? 

"הכרנו בסוף שישית, כיתה י', היינו חברים והתחתנו בסוף ההכשרה שלי אחרי שמונה חודשים. אחד מהשיקולים שלי להתגייס מוקדם יותר היה כדי שיעבור קצת זמן בצבא ונוכל להתחתן". 

"המסלול מקוצר יותר ובכל זאת זה להיות מפקד, להשפיע בצבא"

עטרת, ההחלטה לצאת לקצינים היתה של שניכם? 

"של שנינו. היינו חברים הרבה זמן וידעתי מהתחלה שהוא בטבעו ירצה לצאת לקצינים. תמיד זה היה בדיבור, וגם כשיובל בחר להתגייס דרך 'הסדר' זה נתן לנו אפשרות לעשות קורס קצינים. המסלול מקוצר יותר ובכל זאת זה להיות מפקד, להשפיע ולהישאר בצבא. זה אחד מהשיקולים שלקחנו בחשבון". 

יובל: "לפני תחילת השירות היתה לנו התלבטות האם ללכת לסיירת או להתגייס דרך הסדר, וחלק מהשיקולים מעבר ללימוד תורה היה הרצון להתחתן. המסלול הזה מאפשר יחסית את המציאות הזאת. גם יש הפסקה וגם אתה לא מתחייב להמון זמן. אם טוב ממשיכים ואם לא יש פתח קרוב. ההחלטה הזאת טובה לנו מאוד". 

צילום: באדיבות המצולמים

אתה מרגיש יובל, שבצה"ל מבינים אותך? גם בתור קצין צעיר וגם כמי שהתחתן בגיל צעיר, כי אין הרבה שמתחתנים בשלב הזה של חייהם. 

"הקצינים בדרך כלל לא מכירים מציאות של חתונה מוקדמת וצריך להנגיש את זה, להעביר להם מה את מרגיש ומה קורה בבית. מפקד הפלוגה בדרך כלל מאוד מבין. מצד הצבא, הרב של הבה"ד היה מאוד עסוק בדבר ונתן יום סידורים פעם בחודש כשהיינו יוצאים, וגם שבתות איפה שאפשר היינו יוצאים. אז כן, יש התייחסות בצבא. 

עטרת, איך זה להיות רוב הזמן לבד? 

"מאתגר. קשה. המון לבד, להיות בודדה. אבל אני קרובה למשפחה שלי, עובדת משרה מלאה ולומדת שני ערבים. דאגתי למלא לי את הלו"ז בשנים האלה כדי שלרגע לא ארגיש שקשה לי לבד. ברור שקשה, מציאות מורכבת וקשה לבד. אני כל הזמן זוכרת שזאת היתה בחירה שלנו ביחד, לא מציאות שנקלענו אליה והיא תגמר. משתדלים לעשות את זה הכי טוב שאפשר".