חדשות כיפה

"אין חשש מהיתקלות עם משטרה": כיצד מטופלת הפשיעה בחברה הערבית?

גניבת אמל"ח מצה"ל, ייצור נשק ביו"ש, אי רתיעה מהמשטרה, איומים על עדים ותרבות הסולחה. דוח מבקר המדינה התחקה אחר חלקם של משטרת ישראל וגורמי האכיפה והממשלה בפשיעה הגואה במגזר הערבי

לא נרתעים מהמשטרה? למצולמים אין קשר לכתבה

לא נרתעים מהמשטרה? למצולמים אין קשר לכתבהצילום: פלאש 90. מרים אלסטר

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף חיים שפירא, פרסם היום (רביעי) דוח חדש שעסק בנושא טיפול הרשויות בפשיעה במגזר הערבי, בדגש על החזקת אמצעי לחימה ואירועי ירי. לדבריו, גורמי האכיפה לא מצליחים להתמודד עם המקרים הפליליים המצויים בעליה חדה.

בדוח שיצא תחת הכותרת, "התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים", פרס המבקר מספר נתונים אודות מעורבות החברה הערבית באירועי פשיעה.

נכון לאמצע שנת 2017 מנתה האוכלוסייה הערבית בישראל כ-20% מכלל האוכלוסייה בישראל. לפי נתוני המשטרה, שיעור המעורבים, מהמגזר הערבי, בעבירות אלימות גבוה פי שניים משיעורם בכלל האוכלוסייה, ובתיקי רצח - פי שניים וחצי. 

רק בחודש מאי 2016 נגנבו מבסיס צה"ל 14 טילים ו-77 רימוני רסס, ואילו שנה לאחר מכן גנבו מה"ל בין השאר, 33 רובים, אלפי כדורים, מחסניות ואפודים.

משנת 2000 ועד נובמבר 2017  קיפחו את חייהם 1,236 גברים ונשים ערבים ובשנים 2014 - 2017 נרצחו 40 נשים ערביות, שהן כמחצית מכלל הנשים שנרצחו באותה תקופה בישראל. שיעור שהוא כמעט כפול מחלקן באוכלוסייה הכללית .

בבדיקת המבקר, בחנו אנשי משרדו אגפים שונים במשטרת ישראל, את המשרד לביטחון פנים וכן גורמים נוספים כמו צה"ל ומשרד המשפטים. אחת המסקנות מהדוח הייתה שקיים היעדר תיאום ושיתוף פעולה בין יחידות המשטרה וכן בין המשטרה לבין כוחות הביטחון האחרים.

ראיה לכך סיפק שפירא באמצעות כמות אמצעי הלחימה שנמצאו במגזר הערבי, ובמקורותיהם העיקריים: גניבות מצה"ל, הברחות מירדן וייצור בשטחי יהודה ושומרון. "זה יותר מעשור יש עלייה ניכרת בכמות האמל"ח הנגנב מצה"ל", נכתב בדוח וצוין כי "עלייה זו נובעת בין השאר מהתרחבות הקשרים בין עבריינים וסוחרי אמל"ח מהחברה הערבית ובין חיילים, המנצלים את הגישה שלהם לאמל"ח בבסיסי צה"ל לביצוע פעילות פלילית".

"לפי נתוני המשטרה, בשנת 2016 חל גידול של 75% לעומת שנת 2015 במספר חלקי הנשק, כמו מכלולי ירי וקנים, שנגנבו מבסיסי צה"ל, דבר המעיד על הביקוש הרב לחלקי נשק תקניים בקרב עבריינים, ארגוני פשיעה ויצרני נשק מאולתר. מלבד כלי נשק נגנבים מצה"ל גם אמצעי לחימה כמו רימוני רסס, טילים ולבנות חבלה. מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 2016 חל גידול של כ-200% לעומת שנת 2015 במספר רימוני הרסס ולבנות החבלה 28 שנגנבו".

בדואים באזור צאלים

בדואים באזור צאליםצילום: תנועת רגבים

המחירון המקובל בשוק מכירת האמל"ח יכול להעיד על ביקוש רב לכלי נשק. השופט לשעבר ציין כי מחירו של רובה סער נען בין 50,000 ל-70,000 שקלים, אקדח עולה בין 8,000 ל-10,000 שקלים, ולבנת חבלה נמכרת בכ-7,000. רק בחודש מאי 2016 נגנבו מבסיס צה"ל 14 טילים ו-77 רימוני רסס, ואילו שנה לאחר מכן גנבו מה"ל בין השאר, 33 רובים, אלפי כדורים, מחסניות ואפודים.

מקור נוסף לריבוי האמל"ח באוכלוסיה הערבית, כפי שעלו בממצאי הדוח, היה הברחות מגבול ירדן שאורכו כ-500 ק"מ מצפון לדרום, "ממסמכי המשטרה עולה כי המבריחים הם פלסטינים או בדואים תושבי הכפרים הפזורים לאורך הגבול, המנצלים את קשרי העבודה או קשרי המשפחה עם ערביי ישראל, פלסטינים וערבים ממזרח ירושלים למכירת כלי נשק לגורמים פליליים ולגורמי טרור".

לצד הגניבות וההברחות, ציין שפירא את תעשיית ייצור האמל"ח בשטחי יהודה ושומרון "ביו"ש מיוצרים רובים מסוג קרל גוסטב (להלן - קרלו). עיקר הייצור נעשה בבתי מלאכה הכוללים מחרטות ידניות וממוחשבות וכן תבניות יציקה". מחירו של הקרלו, הנע בין 3,500 ל-6,500 ש"ח, נמוך ממחירם של כלי נשק תקניים, מה שמעודד את ייצורו.

"חלקם הגדול של אירועי הירי מקורם בסכסוך מינורי על דבר של מה בכך, למשל ריב על מקום חניה או על מקום בתור בחנות, ולדברי המשטרה הדבר מעיד ש"ליורים אין שום חשש מהיתקלות 'אקראית' עם משטרה שבה ייתפס נשק'".

יש לציין כי בעקבות אירועי אוקטובר 2000, שבהן נהרגו 12 אזרחים ערבים ונפצעו רבים נוספים, הוקמה ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תיאודור אור, שקבעה כי על משאבי המדינה להיות מוקצים באופן שוויוני גם לאוכלוסייה הערבית. הכשל המרכזי שעליו הצביעה הוועדה היה אי אכיפה מספקת של החוק בקרב האוכלוסייה הערבית, ולפי דוח המבקר כתוצאה מכך, "השתרשו בה תופעות בלתי לגיטימיות ובלתי רצויות".

מעבר לנושא הימצאות האמל"ח, הצביע דוח השופט לשעבר במספר אירועי הירי בחברה הערבית. "לדברי המשטרה", נכתב במסמך, "חלקם הגדול של אירועי הירי מקורם בסכסוך מינורי על דבר של מה בכך, למשל ריב על מקום חניה או על מקום בתור בחנות, ולדברי המשטרה הדבר מעיד ש"ליורים אין שום חשש מהיתקלות 'אקראית' עם משטרה שבה ייתפס נשק'".

כדוגמא לכך צוינה תקרית שבה אזרח סיכל שוד של תיק ובו פדיון של בית עסק מקומי, "תגובת הנגד הייתה שני אירועי ירי (נמצאו 26 תרמילים בראשון ו-21 תרמילים בשני) וזריקת רימון על בית העסק של האזרח, לאור יום, במרכז העיר ובסמוך לתחנת המשטרה. במהלך אירוע הירי השני נפצעו שלושה אזרחים ששהו בבית העסק. מאז סיכל האזרח את השוד הוא מצוי באיום מתמיד על חייו".

התפלגות החשודים באירועי נשק

התפלגות החשודים באירועי נשקצילום: דוברות משרד מבקר המדינה

סיפור נוסף שהובא בדוח היה "על הערה לא מחמיאה של אדם גררה אחריה שרשרת אירועים שקרו בתוך כמה ימים: איום טלפוני ברצח, ירי לעבר בית וגרימת נזק לרכוש, הצתת רכב, זריקת רימון, ירי נוסף לעבר בית, קטטה רבת משתתפים וקטטה נוספת שבה נרצח אחד המעורבים. במשטרה הועלה החשש כי אירועים אלה יגררו אירועים נוספים".

שפירא חשף כי לפי נתוני המשטרה, ב-2,417 מתוך 2,555 (94.5%) מקרים שבהם נפתחו תיקים בגין עבירת ירי מנשק חם באזור מגורים, בשנים 2014 עד 2016, החשוד שנחקר היה בן האוכלוסייה הערבית.

המבקר אף התריע על כך שרשויות האכיפה מקלות עם הנאשמים בהחזקת נשק וביצוע ירי, בניגוד לאמור בחוק. לפי חוק העונשין, על עבירות אמל"ח וירי רשאים בתי המשפט לגזור על הנאשמים עונשים של עד 15 שנות מאסר. בפועל, הודגש בדוח, בשנים 2014 עד 2016 נגזר עונש של פחות משנתיים בשני שלישים מהתיקים של עבירות אמל"ח וירי שנדונו בבתי המשפט בארץ.

מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך

לא הצליח להגביר את אכיפת החוק בחברה הערבית. מפכ"ל המשטרה רוני אלשיךצילום: הדס פרוש פלאש 90

"לדוגמה, ב-85% מגזרי הדין שניתנו בשנת 2016 על עבירה של רכישה או החזקה של נשק, שהעונש המרבי עליה הוא שבע שנות מאסר, הוטל עונש מאסר של עד שנה. ב-%64 מגזרי הדין שניתנו באותה שנה על עבירה של נשיאה או הובלה של נשק, שהעונש המרבי עליה הוא עשר שנות מאסר, הוטל עונש מאסר של עד שנה".

השוט בדימוס שפירא הוסיף כי על אף שכבר לפני קרוב לשנתיים סוכם השרים לביטחון פנים והמשפטים, גלעד ארדן ואיילת שקד, יקדמו תיקוני חקיקה נדרשים בנושא החמרת הענישה, "עד מרץ 2018 עבודת משרד הבט"פ ומשרד המשפטים טרם הבשילה לכדי כך שתיקוני החקיקה התקבלו".

מרכיב חשוב נוסף שעלה מהדוח הוא נושא מתן העדות במשטרה מצד קורבנות העבירות והעדים להן בחברה הערבית, לעיתים מוסר העדות סובל מאיומים על חייו ועל חיי בני משפחתו. ולטענת המשטרה, תיקים וחקירות אף נסגרים בשל חששם של עדי תביעה לחייהם. גורם נוסף אשר מקשה על ניהול החקירות והבשלתן לכדי הגשת כתבי אישום, זו תרבות הסולחה הנהוגה במגזר הערבי, שבה לפעמים סוגרים הצדדים המעורבים את ענייניהם הפנימיים בעצמם וכתוצאה מכך מוותרים על פניה לרשויות או המשך שיתוף פעולה עם הליכים שכבר החלו.

מבקר המדינה, יוסף שפירא

מבקר המדינה, יוסף שפיראצילום: פלאש 90. יונתן זינדל

לסיום ציין מבקר המדינה כי "החברה הערבית היא הראשונה שתפיק תועלת מפעילות אכיפה נמרצת של המשטרה לביעור התופעות הקשות של עבריינות בקרבה, בדגש על אלימות חמורה ואירועי ירי מְסַכּני חיים, הפוגעים קשות במרקם החיים בקרב האוכלוסייה הערבית ובביטחון האישי של התושבים. שיתוף פעולה בין החברה הערבית ומנהיגיה לבין המשטרה הכרחי לקידום פעולות מניעה ואכיפה כלפי תופעות עבריינות בחברה זו".

שפירא אף הדגיש "שכדי לאפשר למשטרה להעצים את פעולתה בקרב החברה הערבית ולהביא לשינוי המיוחל ביכולת אכיפת החוק, בשמירה על הסדר הציבורי ובהגברת הביטחון האישי של האזרחים", יש לממש את החלטת הממשלה, "ולפיה המשטרה תתוגבר בכוח אדם ובמשאבים כדי לתת מענה לרמה הגבוהה של הפשיעה והאלימות בקרב האוכלוסייה הערבית. ואולם בחיזוק המשטרה כשלעצמו אין די. נדרשת מעורבות משמעותית של יתר משרדי הממשלה בהגדלת שיעורי התעסוקה, בפיתוח כלכלי, בחיזוק מערכת החינוך, בשיפור איכות החיים והבריאות של האוכלוסייה ובחיזוק מערכי הרווחה, התשתיות, התחבורה והדיור. 

תגובות משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, וגורמים נוספים

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

המצוד אחר המחבלים ברמאללה צילום: פלאש 90

המצוד אחר המחבלים מעפרה: צה"ל פועל ברמאללה

קרא עוד