לידות ביתיות אם הריון זה לא מחלה, למה יש כאן רופא?

לידות הבית הופכות לפופולריות, יותר יולדות מבקשות לעבור לידה בתהליך טבעי שלא במסגרת רפואית. בפסק דין שהגישה עמותת "נשים קוראות ללדת" נקבע כי מרכזי לידה אינם נחשבים בתי חולים, ולכן לא נדרשים לרישיון. ומה דעת הרופאים?

ד"ר גיל פומפ 22/07/21 16:24 יג באב התשפא

צירי לידה, צילום: שאטרסטוק
צירי לידה, צילום: שאטרסטוק

בזמן האחרון הולך וגובר הצורך של פלח מרכזי באוכלוסייה לעבור תהליך לידה טבעי ללא התערבות תרופתית או רפואית, אין לי ספק שיש כאן צורך אמיתי (ואפילו השתוקקות) לתהליך לידה טבעי.  זה לא ענייני למה ומדוע, ואין הדבר קשור להסכמתי כאדם עם גישה זו או לטעם האישי שלי - בדיוק כשם שגישתו של אדם למאכליו, דרך לבושו, הרגלי המין שלו - הם ענייניו שלו הוא.

כרופא או מנהל שירות רפואי, אני יכול לבחור להיות זה המטפל בו, או להציע לו את השירות. אני יכול גם לבחור שלא להציע לו את השירות. אבל אני לא יכול להתיימר לחנך אותו. 

להבנתי, העלייה בפופולריות לידות הבית היא ביטוי כן ואמיתי לאפשרות ללדת כאדם בריא שעובר תהליך נורמלי, ואם תרצו, אפילו מעין תנועת מחאה אל מול תיעוש הלידות במרכזים רפואיים.

תהליך הלידה בבתי חולים הפך להיות פס ייצור שבו מדברים במושגים של הספק, כדאיות כלכלית, חשיפת הצוות לתביעות, ובעיקר - וזו ההסתכלות הכללית מעבר לשאר הפרטים - ההתייחסות אל היולדת כאל אדם חולה הדורש מעורבות רפואית מצילת חיים כשיגרה.

 

בלידה המעבר בין הפיזיולוגי לפתולוגי ובין לידה חלומית לבין לידת סיוט הוא עניין של רגעים ספורים

 

למען ההגינות יש לציין שהאמת המוחלטת אינה שוכנת באף אחת מן הקצוות, וכן שבשתי הגישות המנוגדות יש שמץ של אמת. אנסה להסביר זאת באמצעות דוגמא מעולם התעופה שמשמש מודל אמת לתחקור וניהול מערכות ואירועי תאונות בשל הדמיון בין עולם הניהול הרפואי והתעופתי. 

השאלה הראשונה שנשאלת כמעט באופן אוטומטי לאחר התרסקות מטוס, היא איך זה קרה שהמטוס התרסק.  התשובה פשוטה - כוח הכבידה. יותר נכון, התמיהה הראשונית היא כיצד מלכתחילה המטוס הכבד התרומם אל מעל הקרקע והחזיק שם מעמד.

השאלה היא: לא איך קורה אסון בלידה, אלא איך זה שהטרגדיות לא פוקדות אותנו על בסיס יומי. למה? כי בלידה המעבר בין הפיזיולוגי לפתולוגי ובין לידה חלומית לבין לידת סיוט הוא עניין של רגעים ספורים.

עד לפני כמאה שנים, לא היה ברור שיולדת שנכנסת ללידה אכן תצא ממנה. חיפוש קל בגוגל אחר שיעורי תמותת נשים בלידה על ציר הזמן, יספר את הסיפור בבהירות ובפשטות.

גם היום אנו נתקלים במקרים של "כמעט ונפגע", אותם מקרים שברור לנו שאילולא הכלים הרפואיים המתקדמים מצד אחד, ומצד שני זמינות ונגישות של אותן התערבויות מצילות חיים, היינו רואים עוד מקרה שובר לב של יולדת בריאה שהגיעה לכותרות.

לרוב אנחנו מצליחים. יותר מזה, היולדת אפילו לא היתה מודעת לדרמה או למסלול הטבעי שהלכה בו והוסטה ממנו טרם מימוש הגזירה (למשל מישהי שעברה השראת לידה לפני התלקחות 'רעלת ההריון'). לעיתים הניסים גלויים, הדרמה בעיצומה וכולם בוהים/רואים את שבירת הכיוון וההצלה ברגע האחרון, עם או בלי אמירת התודה לגיבורים התורנים שבסך הכל עשו את עבודתם. לעיתים הציבור נחשף למורכבות הלידה ופוטנציאל הנזק שבה דרך תביעות ופסקי דין. לעיתים המורכבות נחשפת כש'המטוס מתרסק', ואז הצער הוא אינסופי.

עדיין, למרות המורכבות והסכנות הגלומות בהריון כולו ובתהליך הלידה עצמו, עדיין מדובר באוכלוסייה בריאה וצעירה (נשים ובני זוגן) שאמורה לעבור תהליך טבעי ובריא. אותם אנשים מכריזים בקול רם וברור שהם לא מוכנים לעבור הפחדות ואיומים, לא מוכנים לקבל כותרת של 'חולים אנושים', מסרבים לשמש כתפאורת רקע במחזה בו מדברים עליהם ומעליהם אבל לא איתם. אף אחד לא רוצה להרגיש כמו סחורה שצריך לקלוט, לנייד, לאחסן ולאחר רישום מתאים לשנע אותה הלאה כדי לקלוט את הגל הבא.

האמת, מבין אותם.

לא שאני חושב שמערכת הרפואית בארץ מתיימרת לתת יחס או שירות בנוסח שתיארתי לעיל בבוטות. להיפך. יכול אני להעיד שאנשיה טובים ומסורים וכוונותיה ראויות. אך לעיתים מעשיה אינם רצויים. או לפחות כך מתפרש הדבר אצל יותר ויותר אנשים.

אני תוהה לעצמי מה גורם לאדם מיושב מן השורה, לסכן את הדברים היקרים והקרובים לו מכל - הוא עצמו, תינוקו, משפחתו וממונו (שכן טרנד לידות הבית מצריך פרט לאומץ גם השקעת ממון משמעותית) - ולמרות כל קריאות האזהרה וכותרות העיתונים האדומות, לבצע שחייה אמיצה כנגד הזרם?  האנשים הנורמטיביים הללו (אני לא מדבר על ה'משוגעים האובדניים', שהם מיעוט זניח והזוי) מכירים בסכנה. עם זאת, לראייתם הסיכון בלידת בית חולים הינו גדול יותר. גם רפואית. גם נפשית. גם חווייתית. כך הם רואים את זה, ובעיניים פקוחות לרווחה הם בוחרים ללכת במסלול שאותו הם רואים כ'רע במיעוטו'.

באופן אישי אני לא מסכים איתם. אבל אני בהחלט מבין אותם. אני אפילו מכבד אותם על דעת,  בוודאי ובוודאי שאני לא מתיימר לחנך אותם.

ד"ר גיל פומפ מומחה ברפואת נשים, הריון בסיכון. שירותי בריאות כללית.

 

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר