סגור

הורים - זה הכלל הכי חשוב שתצטרכו בחופש הגדול

פעם, כשעוד לא היו מזגנים בכיתות התירוץ לחופש הגדול היה שקשה ללמוד בתנאי מזג האוויר של יולי אוגוסט, אך היום הסיבה היא לאפשר לילדים ולמורים להתאוורר מעומס הלימודים. הלימודים - שפעם היו פרס, הפכו להיות נטל, מעמסה, שצריך לנוח ממנה

שרון רחל פלג
כח בסיון התשעט
,
01 ביולי, 2019 10:38

צילום: shutterstock

ראשית, עניין אחד שאני מחויבת אליו מבחינה לשונית (בכל זאת, מורה לעברית): צריך לומר "החופשה הגדולה" ולא "החופש הגדול". מעניין שצמד המילים שהתקבע הוא החופש הגדול, כלומר, במובן חירות. אדם חופשי הוא אדון לעצמו, אינו תלוי באף אדם אחר. הוא לבד דואג לצרכיו, עסוק בענייניו ומבקש לעצב לו את חייו. הוא אינו קרבן למציאות. נשמע קצת רחוק ממצב הילדים שלנו, בעיקר בחופש הגדול? אפשר אחרת.

מקורו של החופש הגדול במציאות רחוקה מאוד מזו של ימינו. ימי קום המדינה. המצב הכלכלי בארץ לא פשוט והילדים שבבית מהווים כוח עזר משמעותי ביותר להוריהם. המדינה הצעירה חושבת על עתיד בניה ובנותיה ומחוקקת את חוק חינוך החובה. עידן חדש מתחיל. הילדים יוצאים מהבית. קשה לנו היום לדמיין מצב שבו הילדים, עם תרמיל על הגב ולב מלא גאווה, הולכים לרכוש השכלה. אבל כך זה היה. בית הספר היה פרס לילדים וההורים היו צריכים להתמודד מעכשיו לבד. רק בקיץ באו לקראת ההורים והמציאו את החופש הגדול. הילדים יוכלו שוב לעזור בבית, עד שתתחיל שוב שנת הלימודים.  

מאז ועד היום השתנה הרבה, אבל החופש הגדול נשאר. פעם, כשעוד לא היו מזגנים בכיתות התירוץ לחופש הגדול היה שקשה ללמוד בתנאי מזג האוויר של יולי אוגוסט. היום גם זה כבר לא נכון וסיבתו של החופש, או נכון יותר החופשה, היא לאפשר לילדים (ואולי יותר למורים) לנוח ולהתאוורר מעומס הלימודים. הלימודים, אלה שפעם היו פרס, הפכו להיות נטל, מעמסה, שצריך לנוח ממנה. כמה חבל. לא פלא שאם אנחנו משדרים לילדים שצריך חודשיים חופשה ומנוחה מהלימודים, היחס שלהם מושפע מכך גם במשך השנה..

החופש הגדול כנראה נשאר לתמיד, אבל אולי אנחנו, ההורים יכולים לאמץ כלפיו גישה אחרת: יש לי איזה חלום ליצור מן מערך שלם של מפגשים בין ילדים רגילים וילדים בעלי צרכים מיוחדים, שיפגשו כל יום, או לפחות כמה פעמים בשבוע, בחופש הגדול. אני בטוחה ששני הצדדים יכולים לצאת נתרמים כל כך. גם התנדבות בבתי הורים או כל מוסד אחר יכולה להיות מבורכת. בעצם כל מה שיוציא את הילדים שלנו לתרום מעצמם לאחרים. אין ספק ששם טמון הסיפוק האמיתי ותחושת המשמעות אותה כולנו מחפשים. 

בינתיים ובכל מקרה, כדאי שיהיה לילדים שנשארים בבית סדר יום. אפשר לשבת ולכתוב אותו איתם או לבקש מהם שיכתבו ואז לשבת על זה ביחד. זה יכול להתחיל מסידור המיטה ולבישת בגדי יומיום (ולא להישאר בפיג'מה כל היום) תפילה, ארוחת בוקר וכו'. כל משפחה ומה שמתאים לה. הילדים יכולים וצריכים לקחת אחריות בנטל הכללי של עבודות הבית, כביסה, כלים, דואר, השקייה, סידור וארגון הבית.

כל ילד בהתאם לגילו יכול לעשות כל יום משהו לטובת הבית. זמן מחשב – אצלנו בחופשת הקיץ מקבלים יותר זמן ועדיין זמן מוגבל ותחום. יש כמובן גם פעילויות מיוחדות כמו ים ובריכה, טיולים, וכד' אבל ביומיום יש שגרה ובשגרה הילדים אחראיים להעסיק את עצמם. שכנה סיפרה לי שהיא לא שולחת לקייטנות ובמקום זה היא הלכה לחנות יצירה וקנתה המון חומרי יצירה שיהיו לילדים להעסיק את עצמם. לי חשוב הכלל שלא מתחילים פעילות חדשה בלי לסיים לגמרי את הפעילות הקודמת, כלומר להחזיר הכול למקום ולהשאיר נקי. 

"משעמם לי" לא בבית שלי. מי שמשעמם לו זה בסדר גמור מבחינתי, ואם לו לא טוב עם זה הוא צריך לדאוג שלא יהיה לו משעמם. חופשה נעימה.

 

לטורים קודמים

 

 

02.07.2019

1. . (. )

נו, ומה הכלל? הקוראים מפרשים?

דווח על תגובה לא ראויה
02.07.2019

2. הגיע זמן לעשות שינוי (שושי)

המורים ינוחו פחות ויעבדו כמו כל המשק.

דווח על תגובה לא ראויה
03.07.2019

3. כתבה טיפשית!!! בכל העולם יש חופש גדול ולא בגלל המזגנים (רון)

או חופשה גדולה, אז יש לכם טעות !!!
התלמידים זקוקים למנוחה ולהתרעננות.
כנ"ל המורים במיוחד בימים כאלו שההורים שכחו מה זה לחנך ולשים גבולות.

דווח על תגובה לא ראויה
03.07.2019

4. מענה ל1. (שרון רחל פלג)

נו, ומה הכלל? הקוראים מפרשים?
תגובה לטור של החופש הגדול
קודם כל תודה על התגובה. תגובות תמיד מביאות אותי לחשוב שוב, להעמיק, לחדד את כוונותיי, ולכן אני מודה לך על ההזדמנות הזאת. אני מניחה שהעורכת (שנותנת את הכותרות לכתבות) התכוונה אולי לשורות האחרונות בהן אני מתייחסת לצמד המילים השגור כל כך בפי הילדים- "משעמם לי". אבל זה לא שיש לי באמת איזה כלל קסם שאני יכולה לתת לקוראים שבזכותו החופש הגדול יהיה פתאום חלום. ניסיתי לתת קצת רקע היסטורי לחופש הגדול כדי שנבין איפה היינו פעם ואיפה אנחנו היום. לא ממקום מבועס, אלא להפך, להבין כמה הילדים מסוגלים, כמה יש בהם כוחות ורצון, תמיד, גם היום, אלא שהמציאות שבה אנו חיים משאירה את הילדים בבית בחופשה, ולא מוציאה אותם לעבודה. אם היה בכך צורך גם היום, הילדים שלנו היו יוצאים לעזור להוריהם בדיוק כמו פעם. היתרונות במציאות העבר היא באמת הבגרות של הילדים שהייתה ניכרת. הם היו עסוקים, הייתה להם מטרה, לא היה זמן להתבכיין (ודווקא אז אולי היו סיבות אמיתיות) הם היו ילדים גדולים, כי הם עשו דברים טובים שהגדילו אותם.
היום מטרת החופש הגדול, או החופשה הגדולה, היא פשוט לנוח. אנחנו המבוגרים מרגישים שאנחנו זקוקים לפעמים למנוחה (בעיקר אחרי החופש הגדול;)) אבל הילדים...הילדים מחפשים כל הזמן עשייה, חוויות, חיים...אבל זה לא תפקיד ההורים בחופש הגדול. ילדים מטבעם יוצרים לעצמם עניין, לומדים, יוצרים חווים. ולכן אני לא מקבלת את צמד המילים "משעמם לי". נתתי לדוגמה את שכנתי הנדירה, שלא שלחה את ילדיה לקייטנה ובמקום זה קנתה הרבה חומרי יצירה, אבל לכולנו יש בבית מספיק חומרים מהם הילדים יכולים ליצור, ואם אין אז שפשוט יצאו קצת החוצה. היום, בניגוד לעבר ההזדמנויות לגדול הן אולי פחות נגישות ודורשות יותר מאמץ, אבל הן שם. גם הילדים שלנו יכולים וצריכים לעבור את החופש הגדול בעיקר בכוחות עצמם.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אורי אריאל צילום: פלאש 90, יונתן סינדל

אורי אריאל התפטר מתפקידו

קרא עוד