גיל ההתבגרות הוא אף פעם לא פשוט. הילדים לא תמיד הולכים בדרך שאליה כיוונו, ואנחנו עלולים לגלות לא מעט דברים שלא מוצאים חן בעינינו. תופעת העישון בקרב בני נוער הלכה וגדלה בשנים האחרונות והגיעה לממדים עצומים, במיוחד ביישובים בהם לחברה יש חלק משמעותי בחייו של הנער. מה עושים כאשר שיטוט תמים בחדר של המתבגר מוביל אותנו למצוא חפיסת סיגריות מדאיגה?
-
עוד באותו נושאעד איזה גיל אפשר לקלח אח ואחות ביחד?
06/07/23 15:20
- הכלל הכי חשוב הוא לא לגשת לילד ממקום נוזף. לא לכעוס עליו ולא להוכיח אותו, כי בסופו של דבר מה שעומד לנגד עינינו זו הדאגה כלפיו, לכן אנחנו רוצים שירגיש בנוח לספר לנו גם בפעם הבאה. אם נצעק עליו ונחרים לו את הקופסה, הוא ימשיך לעשן מאחורי גבנו ויסתתר בצורה טובה יותר.
- כל השיח תלוי בקשר של הילד עם ההורה. הקשר לא נוצר בגיל ההתבגרות אלא מתחיל כבר מלידתו של הילד. אם יש לנו קשר מכיל ופתוח נוכל לשוחח עם הילד בצורה נעימה ויהיה באפשרותנו להשפיע עליו, אך אם לא הצלחנו לייצר בבית מדיניות של שיתוף יהיה לנו קשה הרבה יותר לעזור לו.
- חשוב להבין מה הסיבה לעישון. לכל צורך יש תשובה אחרת ולכן עלינו לדייק את הדברים. אם העישון נובע מלחץ חברתי גדול, עלינו להתמקד בשיח סביב זה. אם הילד עובר תקופה קשה ומרגיש שהסיגריות עוזרות לו להירגע, עלינו להבין מה עובר עליו ואיזה מענה הוא צריך כרגע.
- לא יעזור להתמקד בסכנות ולנסות להפחיד את הילדים עם מילים מפוצצות כמו "סרטן" ו"נזק לכליות". בסופו של דבר, מדובר במענה זמני בלבד. בדיוק כפי שאנחנו מודעים לכך שסוכריות מזיקות לבריאות אך ממשיכים לאכול אותן, כך עניין הבריאות לא יוכל להוות גורם משמעותי להפסקת העישון.
- עלינו להבין שמדובר בתהליך. שיחה אחת על לחץ חברתי לא תפתור את הבעיה. צריך לשוחח פעם אחר פעם, לאפשר לילד את המרחב שלו ולעבור תהליך משותף. גם לאחר זמן רב, לא בטוח שהילד יפסיק לעשן, אך תדעו שעשיתם את מיטב המאמצים מצידכם.
- צריך לזכור שילד בגיל ההתבגרות אינו ילד קטן. אי אפשר לאסור עליו או לבחור עבורו עם מי יסתובב. רק במקרה קיצון בו אתם מרגישים שהסביבה באמת מזיקה לו, אפשר לשקול להעביר אותו בית ספר או אפילו לעבור מקום מגורים, אם לא מדובר בסביבה המיטבית עבור ילדיכם.
- אי אפשר לעזור לילד שלא רוצה לעזור לעצמו. כמובן שהילד לא יקפוץ על האפשרות להפסיק לעשן ברגע שתציעו, אבל עליכם לראות שיש נכונות מצידו. שהוא מודע לסכנות, שיש בו רצון בסיסי להתגבר על הקושי. רק כך תוכלו לעבור יחד תהליך אמיתי, באמצעותו תמצאו מענה אחר לקשיים של הילד, שיוכל להחליף את הסיגריות.
- לא להתייאש. להמשיך לפנות אליו פעם אחר פעם. גם אם הילד מסרב לשתף פעולה, אתם לא צריכים לנדנד לו - אך בהחלט להזכיר מדי פעם שאתם כאן בשבילו, שהוא מוזמן לדבר, שאם הוא זקוק לעזרתכם היד שלכם מושטת עבורו. בסופו של דבר, זה הרי תפקידנו כהורים.
רננה ברנשטיין היא רעיה ואמא לארבעה, יועצת חינוכית ומדריכה לנשיות ומיניות בריאה. שחקנית ויוצרת ההצגה "אני שבמראה", הצגה לנערות ונשים, העוסקת בדימוי גוף.