תנו לילדים שלכם לשחרר ותראו איך הם שומרים על הגבולות

נותרו עוד חודשיים עד סיום שנת הלימודים, בתיכונים נותר עוד חודש בלבד. חלק מהילדים כבר עם "רגל בחוץ", מוכנים לחופש, באווירה של חופש, ושגרת הלימודים היא בגדר המלצה. הם מחסירים ימים, מגיעים באיחור, ולא מבצעים את המשימות הלימודיות. יש ילדים, בעיקר נערים, שהמבחנים עדיין משמרים אצלם מתח כלשהו, אך אצל חלקם, הכוח ללמוד ולשהות בכיתה ירד.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושא"כמה מצפון וכאב יש להם כשהם חושבים שהם עברו עבירה"

  05/01/23 19:25

לקראת סוף שנה - הילדים חווים נסיגה

הנסיגה לעיתים מתבטאת באי כניסה לשיעור באופן חד פעמי, ולפעמים נחווית כיותר קיצונית, כמו התחצפות למורים, ביצוע פעולות מסוכנות כמו התנסות בחומרים אסורים, צפייה בתכנים לא מותאמים, או בריחה באמצע יום לימודים ללא דיווח. אנשי החינוך וההורים מוטרדים. הם שמים לב לנסיגה בהתנהגות הילדים, ומכניסים השערות והסברים מגוונים ומבהילים להתנהגות הנסוגה. "אולי הילד במצוקה וחווה פגיעה חברתית, בכיתה או בבית?", "אולי הוא נחשף לחברה אסורה?".

אולם במידה והנסיגה החלה בפסח, ולפני זה הוא למד, והצליח לתפקד כתלמיד, ככל הנראה הנסיגה העכשווית, גם אם היא בולטת, יכולה להיות קשורה לעייפות, לשחיקה ולצורך בחופשה. הידיעה שההתנהגות נורמלית לתקופה זו של השנה, יכולה להרגיע ולתת פרופורציה.

ד"ר שרון ליפשיץ אשווגה צילום: אפרת כהן

תשקפו לילד את השינויים שאתם חווים ותשאלו ישירות

איך נדע? תשקפו לילד את השינויים שאתם חווים ותשאלו ישירות, מה משמעות ההידרדרות הלימודית וההתנהגותית. רוב הילדים כשיקבלו את השאלה, לא ידעו לענות באופן מיידי. הם יתלבטו בינם לבין עצמם, האם קיימת הידרדרות ומה משמעותה. אל תיבהלו אם הילד לא מספק לכם תשובה. תנו לו זמן לחשוב. תמתינו. אם צריך תספקו לו מגוון אפשרויות שאתם משערים שהם הבסיס לנסיגה, אבל גם תקשיבו לדעה שלו.

השערות יכולות להיות - "סוף שנה ואתה עייף", "אני פחות זמינה לעזור לך", "יש איזה קושי מול חבר או מורה", וכדומה. יכול להיות שהוא עדיין לא ישתף אתכם במחשבותיו, אבל קרוב לוודאי שהוא יחשוב על הנושא וישקול אותו. לאחר שזה נעשה, אני מציעה שני אפיקי פעולה: הראשון, לשחרר מעט את הלחץ והציפיות שהפעלתם לאורך השנה. גם אנחנו לקראת סוף תקופה לרוב משחררים מעט את הרסן - אם זה לקראת סיום מקום עבודה, לקראת חופשה, או חופשת לידה. גם הילדים זקוקים לשחרור. למשל, ללכת לישון מעט יותר מאוחר, לאפשר עוד יציאה עם חברים, לוותר על חלק משיעורי הבית.

יש כללים שלא משחררים בשום מצב

ויחד עם השחרור נכנס האפיק השני, והוא תזכורת על הכללים שאין לשחרר בשום מצב. כללי בטיחות ("להודיע לי איפה אתה"), כללים התנהגותיים ("לא מרימים קול או יד על המורה"), וציפיות ברורות ("לא עוזבים את בית הספר עד סוף היום", "מתחילים את היום בתפילה").

אילוסטרציה צילום: shutterstock

אם לא נילחץ מאופן התגובה של הילדים, ונמשיך לשמור על ציפיות ברורות, לרוב נראה את הילדים משחררים את הרסן, אך בגבולות התחום הסביר. ילדים שמרגישים שיש גבולות ברורים, יחד עם גמישות בקצוות, עומדים בדרך כלל בציפיות שאנו מבקשים מהם. ובמקביל, כאשר הם מרגישים ששומעים אותם ונותנים מקום לצרכים שלהם, הם מצליחים לכבד ולקבל את עמדת האחר, ההורה או המורה, גם אם היא לא נוחה או מתאימה להם באופן מלא. הם גם מוכנים לעשות משא ומתן על רצונותיהם מתוך הקשבה וכבוד למבוגר שלפניהם.

התנהלות זו של "לקראת סוף שנה", יכולה להוות תרגול מצוין לחודשי החופש הארוכים ולציפיות ההוריות מהילד בתקופה זו. ושיהיה לכולנו סוף שנה קל ומרגש.

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית ומרצה.