לבת שלי אין חברות - מה לעשות?

קורה שהילד או הילדה חוזרים הביתה, עצובים, ומספרים שאין להם חברים. כהורים אין תחושה כואבת ומתסכלת יותר, הרי היינו רוצים את הטוב ביותר עבור הילדים שלנו, ולשמוע מהם דבר כזה ללא ספק שובר את הלב. למרות הקושי האישי, חשוב לגשת לסיטואציה הזו בצורה נכונה, ולא להזיק לילד עוד יותר. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהילד שלי לא רוצה לתת נשיקה לסבא וסבתא - להכריח אותו?

  04/04/23 12:15

1. קודם כל, אמפתיה

גם אם לכם, אישית, נראה שלבת שלכם דווקא יש חברות, ואולי מדובר בתחושה רגעית, התגובה הראשונית שלכם צריכה להיות מבינה ואמפטית. אל תנסו להכחיש או להוכיח לה שהיא טועה, פשוט תהיו איתה ברגש. תקשיבו לה, תשאלו אותה איפה זה מתבטא במציאות, תבינו מה היא מרגישה ומה עובר עליה. תתמכו, תסכימו איתה שזה מבאס, תחבקו, פשוט תהיו איתה בתחושותיה הקשות.

צילום: shutterstock

2. שיקול דעת

אחרי שהקשבנו, תמכנו, חיבקנו, זה הזמן להפעיל שיקול דעת. לא פעם בגיל ההתבגרות קיימים אצל בני נוער רגשות של בדידות או של חוסר ביטחון, שגורמים להם להרגיש שאין להם חברים. באמצעות הסיפורים של הילדה והסיטואציות שהיא מתארת, נסו להבין אם זה המצב. אם מדובר בתחושות שלא בהכרח משקפות את המציאות, נסו להראות לה את המציאות מהעיניים שלכם ולהכניס אותה לפרופורציה.

3. שיחה עם המורה

המורה של הבת שלכם נמצאת איתה יום-יום, ורואה את השטח בצורה טובה וברורה מכם. אם זו תופעה שחוזרת על עצמה, כדאי לשאול ולברר מה קורה בכיתה. לשאול את המורה איך הילדה בהפסקות, להסב את תשומת ליבה של המורה לסיטואציה ולתחושות של הילדה. למורות יש את הדרכים שלהן להתמודד. אם מדובר בבעיה כיתתית, האחריות לטיפול תהיה על המורה או על היועצת, וחשוב להביא לידיעתן את התחושות של הבת.

צילום: shutterstock

4. מותר להודות - לפעמים הבעיה אצל הילדה שלנו

הרבה פעמים קשה לנו כהורים לקבל את זה, אבל הבעיה החברתית יכולה להיות קשורה לילדה שלנו. יכול להיות שיש לה קושי עם עצמה, שהיא שקטה או לחילופין דעתנית. כשאנחנו לא מוכנים להודות בזה אנחנו גורמים עוול לילדה. יש ילדים מקסימים שלא יודעים לגשת לחברים, גם אם הם עצמם מקסימים הם לא מצליחים להראות את זה בחוץ.

הפיתרון הוא ללכת לטיפול, לא לחכות. הרבה פעמים אנחנו מחכים שהילד יגדל ויתבגר. אם אנחנו תופסים שיש לילד קושי חברתי אמיתי, זה לא צריך להגיע למצב של חרם, צריך לקחת את הילד לטיפול. ככל שהילד יקבל את זה בגיל יותר מוקדם, הוא פשוט ירוויח. ככל שהילד ידחה את זה, יהיה לו יותר קשה לצאת מתבניות בגיל מאוחר יותר. להעביר בית ספר זה לא בפיתרון. צריך לטפל בקושי של הילד, ולסייע לו לצאת ממנו.