הוא קם בבוקר ישר למחשב, היא נשארת עד השעות הקטנות של הלילה מחוברת לווטסאפ ולאינסטגרם ואפילו הקטנה, כשהיא חוזרת מהגן רוצה סירטונים בטאבלט. מה יש במסכים שנותן להם כל כך הרבה תענוג? עד כדי כך שהם לא רעבים, לא עייפים ולא משתעממים? למה זה כל כך מרגיז אותך לראות אותם כמו זומבים מול המסך? מה הנזקים של שעות ממושכות מול המסך ואיך אפשר לצמצם את הנזק?
כדי להבין את הכוח הממגנט של המסך חשוב להבין את עיקרון העונג לפיו האדם פועל: "מקסימום תענוג במינימום מאמץ".
עיקרון זה מוודא יעילות של ניצול אנרגיה ומשאבים ובכך מבהיר את השרידות של המין האנושי. המסכים מאפשרים לאדם שיושב מולם מקסימום תענוג ומעלים את רמת ההורמונים דופאמין ואדרנלין ויוצרים חוויית ריגוש במינימום מאמץ, שהרי הוא יושב ולא זז.
המסכים מספקים עניין, ריגוש, תחושה של מעורבות ושליטה דרך התקשורת החברתית וכל זה בהנפת אצבע בלבד. כדי להבין עד כמה תחושת עונג היא גורם כל כך מרכזי בחוויה הפיזית חייבים להתוודע לתוצאות הניסוי המפורסם של החוקרים ג'יימס אולדס ופיטר מילנר בשנות ה - 50 של המאה הקודמת. החוקרים גילו כי כאשר מאפשרים לחולדות ללחוץ על דוושה אשר מחוברות לאלקטרודות המפעילות מרכזים במוח המייצרים תחושת תענוג, החולדות מתחילות להתמכר להתנהגות ומזניחות התנהגויות של הרגלי ניקיון, טיפוח הצאצאים ואפילו הזנה. החולדות האלה הגיעו למצב של הרעבה ואפילו מוות כדי לספק את תחושת התענוג. לא פלא שזה מרתיח לך את הדם לראות את הילד שלך יושב מהבוקר עד הערב על המסך.
"כוח המועיל ככוח המזיק" הוא עיקרון בקבלה שמציג לנו אמת נהירה ופשוטה. ככל שלאמצעי כלשהו יש השפעה גדולה יותר כך הוא יכול לייצר השפעה חיובית, מבחינת תקשורת, העברת ידע ואפילו הצלת חיים. לכן, זה לא מפתיע שיש לטכנולוגיה זו גם כוח שעלול להזיק.
מה הנזקים של צפייה ממושכת במסכים עבור ילדים?
באופן כללי ניתן לומר כי למסך יכולת להגביר נטיות שליליות: נטייה להשמנה, נטייה לקשיי קשב וריכוז, נטייה להסתגרות חברתית. באופן ספציפי המסך משפיע בעיקר על שני תחומים מרכזיים: שעות השינה שלנו וטווח הקשב. מבחינת שעות שינה החשיפה למסכים מפחיתה את רמת המלטונין (הורמון השינה בגוף) בשל חשיפה לאור כחול אשר במסך, בממוצע הדור של ילדינו מקבל פחות שעתיים שעות שינה. יש לכך השפעות על תחומים רבים בחיינו בין היתר, הפחתה בהורמון הגדילה שמופרש בעיקר בלילה, על איזון מערכת העצבים ועל היכולת לחוש רגיעה וסבלנות ללמידה ולמערכות יחסים.
טווח הקשב מתקצר כיוון שהילד מתרגל לגריו מהירה באופן אינטנסיבי.
אורלי פוקס, פסיכולוגית קלינית מומחית אשר רכשה את ניסיונה מול ילדים תזזיתיים, עם בעיות התנהגות או קשב וריכוז למעלה מ - 15 שנים בהדרכות הורים בביתם משתמשת בדימוי הבא: ילד שרגיל לצפות במסכים הוא כנהג בכביש בינעירוני מהיר, הכביש פתוח והוא נהנה מהמרחבים והרוח בשערו. לעומת זאת, כאשר הוא נכנס לגן או לכיתה הרי הוא כנהג הנכנס לעיר מרכזית פקוקה ומלאת רמזורים. כאן צריך להאט, לחכות בסבלנות לרמזור שיתחלף, לחפש חניה ולהתמודד עם תסכולים רבים. הוא מתחיל לצפור ולהתעצבן. האין זה מפתיע שילדים הרגילים לשהות שעות ממושכות מול המסך משתעממים במסגרות הלימוד ומתקשים לגלות סבלנות והתמדה בלמידה?
גם יחסים חברתיים דורשים מהילד להוריד מהירות, לגלות סבלנות ואיפוק, להמתין לתורם ולהפחית התנהגויות אימפולסיביות. לכן, התרגלות לגריה מהירה ומתמדת עלולה לפגוע גם ביצירת קשרים חברתיים.
איך אפשר לצמצם את הנזק?
ראשית, חשוב להתחיל בבניית הרגלי צפייה מגיל צעיר: להרגיל את הילד שאין לו גישה חופשית למסך אלא שהוא צריך לבקש אישור ואפילו להמתין שההורה יאפשר עבורו צפייה במסך.
מומלץ להתקין תוכנה לחסימת תכנים אשר מגבילה את התוכן ומגבילה את שעות החיבור לאינטרנט.
על מנת לצמצם את הנזק של פגיעה בשעות השינה, כדאי לצמצם למינימום את שעות הצפייה בזמני החשיכה וכן במסכים הניידים להקטין את תאורת האור הכחול במסך.
כדי להגדיל את טווח הקשב וסבלנות של הילד, כדאי להרבות בפעילויות משחק מובנה בהם הילד נמצא ללא תנועה וגם החפץ או המשחק מולו נמצאים ללא תנועה: בדרך כלל משחקי קופסא, משחקי הרכבה ומשחקים חברתיים אשר דורשים מהילד וויתור, איפוק והמתנה וגם מספקים עניין ואינטראקציה חברתיים.
ברור שלרוב ההורים אין את האפשרות, היכולת או הרצון אפילו להתחיל במלחמה אבודה מראש. המטרה היא "להגדיל את האור". כלומר, להרבות בפעילויות שמאפשרות לילדים עניין, שמחה ותענוג מתוך חיבור רגשי. חשוב להבין! ילד שנמצא בריגוש ואדרנלין גבוה אינו בהכרח ילד שמח.
השמחה נולדת בנפש מתוך תחושת חיבור לאחרים. חיבור בין ילדים, בין הורים לילדיהם מפרישה בגוף את הורמון האהבה - הורמון האוקסיטוצין, אשר משרה רגיעה ותחושת סיפוק עמוקה. האדרנלין לעומת זאת, נוגד את הפרשת הורמון האוקסיטוצין ולכן גם כשילדים משחקים או מתקשרים דרך המסך אין זה מייצר תחושת חיבור, רגיעה וסיפוק עמוק אשר מייצרים אצלנו את תחושת האושר כתוצאה מקשרים חברתיים ואהבה!
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית ומנהלת את דף הפייסבוק "לאהוב את האימא שאת"