ענת מאיר מגדירה את חייה כ"גם וגם" - גם עומס וגעגוע, גם צחוק והכרת תובה. אחרי נפילתו של בעלה דוד מאיר הי"ד בשמחת תורה, היא בחרה שלא לחזור לבית הוריה ברמות ירושלים, אלא לעבור ליחידת דיור בתקוע, ממש מעל גיסתה נעמה ובעלה רונן. "הבטן שלי אמרה לי," היא מסבירה. המגורים ביישוב מעניקים לה ולבנה שקד עוגן משפחתי וקהילתי יומיומי, לצד השקט שהיא צריכה לעצמה.
לצפייה ביוטיוב:
אחד הדברים שמציקים לה ביותר הוא השיפוטיות של הסביבה. אנשים שהפכו, לדבריה, ל"דוקטורים לענייני בשלות", כאלה שרואים דמעות ביום הזיכרון ומסיקים שהיא אינה מוכנה לפרק ב'. "הבעל שלי הוא לא אקס מיתולוגי שצריך להתגבר עליו," היא אומרת בבהירות. השכול, לפי ענת, אינו קשר קודם שצריך 'למחוק' ולהשאיר מאחור, אלא מציאות חיים קבועה. הכאב והרצון לבנות בית שוב מתקיימים זה לצד זה, ואחד אינו מבטל את השני.
כשנשאלת על ההאמנה בתחיית המתים ובשיבתו של דוד, היא עונה בפשטות: "קדימה נשמה שיחזור, הדלת פתוחה. אנחנו מחכים וממתינים, אבל אנחנו לא יכולים להסתכל על העולם הזה, זה לא אותו עולם." בשנה הראשונה, היא משתפת, האמונה במשיח ובתחיית המתים היתה כלי נפשי שממש החזיק אותה. כיום, באופן טבעי, המוקד עבר יותר לכאן ולעכשיו.
דוד היה, לפי תיאורה, איש של אנשים. היא נזכרת בחיוך ב"תיאוריית החניות" שלו, הפחד לפספס חנייה טובה בקניון מתוך ציפייה לטובה יותר, עד שנשארים בלי כלום. חוויית הרווקות המאוחרת שלו טיפחה בו - ובה - רגישות עמוקה כלפי רווקים ואי-שיפוטיות. "כל אחד מקבל את התיק שלו בעולם," היא אומרת.
להאזנה בספוטיפי:
רגע שיא בשיחה מגיע כשהיא מתארת את הכנסת ספר התורה לזכר דוד בבית הכנסת "קורזין" בנחלאות, המקום שממנו יצא לקרב בשמחת תורה. כתיבת האותיות, שירי הנשמה בבית משפחת שרור שאימצה אותו בשנות רווקותו - ענת מספרת על כך בדמעות, ומוסיפה שבימים אלה היא מעדיפה לקצר את תשובותיה על אותו בוקר. "העיסוק החוזר בפרטים הטכניים הופך קשה ומציף."
על השייכות למגזר הדתי-לאומי היא אומרת: "זה נשאר אותו דבר. אני מאוד מחוברת לציונות הדתית. הייתי, נשארתי, ותמיד הייתי גאה להגיד שאני מהציבור הזה." את החיבוק שהיא מקבלת מהקהילה ומכלל עם ישראל היא מזכירה בחמימות.
הפוסט הוויראלי של גיסתה ,"למשפחת מאיר דרוש גיס", פורסם באישורה המלא, מתוך רצון לעורר מודעות ולעודד משפחות שכולות לפתוח את הלב. בינתיים היא מגדלת את שקד לבד, עסוקה בלימודי עיצוב פנים, ומסתכלת קדימה. "הטוב והעוגן שהיו לי עם דוד, אני מאמינה שהם יכולים וצריכים לחזור."