את לא אשמה שהשיניים של הילדה בת השבע שלך מלאות בכתמים לבנים כי ילדת אותה קצת לפני הזמן וככה קורה לפגים. את לא אשמה שיש לה משקפיים בגלל זה, את לא אשמה שהיא צריכה להידקר ולהיבחן ולעבור ממטפל למטפל כי לא הצלחת להחזיק את ההריון הזה עד סופו.
את לא אשמה שהילד בן ה-10 מתקשה לייצר חברויות בכיתה שלו. את לא אשמה שעשו עליו חרם. זה לא בגלל שלא חיבקת אותו מספיק, לא בגלל שהיית בדיכאון אחרי לידה או בגלל שאכלת סלמון כשעוד לא ידעת שאת בהריון.
את לא אשמה שאיבדת את ההריון הזה רגע לפני גבול החיות של העובר. התאמצת כל כך בשביל ההריון הזה, כל כך רצית לשמור עליו. זה לא אשמתו של הגוף שלך, וזו לא אשמתך.
את לא אשמה שהילד סובל מבעיות בוויסות רגשי. זה לא כי לא אהבת אותו, כי לא הצלחת לייצר ניפרדות, כי כעסת עליו מדי, או כי לא כעסת עליו כשצריך. את לא אשמה שהילדה שלך אנורקטית או סובלת מבעיות אכילה אחרות. נכון שכל הספרות המקצועית אומרת שזה קשור לקשר אמא-בת, אבל מה בחיים האלה לא קשור. זה לא אומר שהיא שונאת אותך יותר מכל בת מתבגרת אחרת ששונאת את אמא שלה, זה לא אומר שלא היית אמא מספיק טובה. את לא אשמה.
את לא אשמה שבחרת לצאת לעבוד כדי לפרנס את הילדים שלך בצורה שחשבת שתהיה לך ולהם הטובה ביותר. זה לא הופך אותך לאמא מזניחה או אמא לא טובה דיה. את לא אשמה בהתמכרות של הילד למתוק כי נתת לו שוקולד במקום תפוח, ואת לא אשמה בהתמכרות שלו למתוק כי נתת לו תמרים במקום שוקולד.
את לא אשמה שהוא הפך לילד מרדן כי הוא נולד הבכור ואת נולדת איתו, את לא אשמה שהיא הילדה הכי מפונקת כי היא באה אחרונה וכל כך חיכית לה. גם אם היית נוהגת היום אחרת – עם כל אחד מהם, את עושה אחרת כי את יודעת אחרת ממה שידעת אז, כי את אשה אחרת ממי שהיית אז.
את לא אשמה שהרפואה או הפסיכולוגיה או התפתחות הילד עוד לא מצאו את המילים או את הדרך לאבחן את מה שאת ידעת בלב כבר מזמן. זה לא שלא עשית מספיק או צעקת מספיק או בכית מספיק. אולי כבר הפסקת להאמין בעצמך והתחלת להאמין למערכת שאמרה לך שאת אשמה, וזה בגלל שלא היית מספיק, שלא רצית מספיק, שלא שיחררת, שרצית יותר מדי, שהיית רגישה מדי.
למרות שהמערכות מנסות לתקן אותך בלי סוף – את בסדר. עשית כל מה שיכולת. את כל הבחירות שבחרת עשית כי חשבת שהן הכי טובות לילדים שלך לפי כל מה שידעת באותו הזמן. אהבת אותם הכי שאפשר. רצית לדאוג להם שלך כמה שיותר - גם כשהיה לך טוב, וגם כשפחות. גם כשצעקת, גם כשבכית, גם כשהנפש שלך נשברה מאלף סיבות שלא קשורות אליהם. את לא אשמה שהיו לך רגעים קשים מנשוא בחיים, שלפעמים יצאו על הילדים. את איתם ברגעים האלה, ואת איתם גם בכל האחרים. את אחראית, את משתדלת, את מתאמצת, את בוחנת, את משתפרת בכל יום מחדש. את לא אשמה.