הנביא יחזקאל שגלה לבבל לפני חורבן בית ראשון, מביא את דבר ה' בנבואה (פרק ח) מפני מה הקב"ה תכנן להחריב את בית המקדש וירושלים. אחד מן התיאורים המזעזעים והמפתיעים הוא על הנשים המקוננות על התמוז בבית המקדש. הנה אנחנו בחודש תמוז ואיננו עוצרים רגע לחשוב מה משמעות השם ומנין לוקח.
השם תמוז נלקח משמו של אליל, שהיה ידוע בתקופה ההיא. לפי עובדי עבודה זרה זהו אל שנולד באביב ומת בקיץ. בבית המקדש עצמו, בצד הצפוני, יושבות היו נשים מישראל ומבכות את התמוז. היה להן צלםפסל, עשוי נחושת, שעיניו סוג של מתכת. הן היו מסיקות את הפסל מתחתיו ועיניו היו נמסות, דומעות. והן היו יושבות ובוכות יחד איתו.
בפסיכולוגיה המודרנית, בסדנאות למודעות עצמית, מעמידים מול האדם ראי ושואלים אותו על התנהגויות מסוימות בחייו- מה אתה מרוויח מזה. מה אתה מרוויח מזה שאתה חולה? מה אתה מרוויח מכך שאתה לבד? מה את מרוויחה מכך שאת עובדת קשה מדי? מה את מרוויחה מזה שאת מרחמת על עצמך ומקוננת?
דבר ראשון חוסר עשייה. לקונן, פירושו - לא לעשות. היתה לי מנחה למודעות עצמית שתמיד היתה אומרת: יש נשים שיושבות ומכות על חטא על כך שאין הן מבקרות את האמאסבתאשכנה חולהשכנה יולדת. ההכאה על חטא זה סוג של מוסר נוצרי, רחמים עצמיים, והרווח שלה שאת כביכול בסדר בכך שאת מקוננת...
מתברר שיש תכונה אנושית נפוצה והיא סוג של מאזוכיזם. בן אדם מרוויח מכך שהוא סובל, ויש לו הנאה סמויה מכך. גם המלנכוליה היא מהסדרה הזו. יש תופעה של סגידה למלנכוליה, כמו לתמוז.
מוסיקת ה'בלוז' למשל, היא בדיוק זה. Blue - בתרגומו כחול - הוא משוואה למצב רוח עגמומי וסגרירי. מוסיקה שלימה נוצרה ונכתבה בסגנון הבלוז בתקופתנו. משוררים בימי הביניים אהבו לכתוב סונטות על אהבה נכזבת, על אהובה שעזבה ועל מרירות החיים. אלו הן תופעות של סגידה למלנכוליה והן לא תופעות משורש ישראל.
האדם מישראל, עם כל מה שעובר עליו, תהיה לו סיסמא - גם זו לטובה. אין מה להתלונן ולקטר. יש על מה להתפלל ולעשות.
למעשה ניתן לומר שלעומת דורו של יחזקאל ממש התקדמנו. הנה אנחנו בחודש תמוז ואין ספור כנסים של התעוררות, לימוד, תשובה ומציאת שידוך ממלאים את הלו"ז שלנו. מרוב כנסים ושעורים מתבלבלים. אנחנו באמצע התמוז ואיננו מקוננים. להיפך, אנחנו ממשיכים בתנופה של שאיפה קדימה. זו בשורה טובה מאד, טובה לנו באופן פרטי ולאומי.
לא נשב וניילל ונסגוד למלנכוליה אהובתי אלא נזמר זמירות של אופטימיות ובטחון. ואם אתם, הורים יקרים, מתכננים להתחיל לקונן על כך שעוד מעט הילדים יהיו בחופש, אזרו את עצמכם ברוח אופטימיות ותכננו את החופש כך שלא תהיה לכם סיבה לקונן.