איזה מין גוף
אחת המילים המבוקשות ביותר בחיפוש באינטרנט היא "סקס". המון אנשים שגולשים באינטרנט מחפשים דברים שקשורים למין בכל מיני צורות, ויש לזה כמה סיבות. קודם-כל, מין זה נושא מעניין. שנית, דוקא בגלל שבחברה נורמלית זה נחשב לנושא מסווג - המשיכה אליו גוברת. שלישית, כשאדם נמצא בביתו, מול המחשב כשאף אחד לא רואה, זוהי הזדמנות מצויינת לעשות דברים מגונים.
אצל בחורים צעירים, ובעיקר בחורים דתיים, המצב הזה מורגש יותר. הדרך הכי בטוחה לגרום למישהו לעשות משהו היא, לומר לו שזה אסור. אם המחנכים פוחדים אפילו לומר בקול שזה אסור, המתח רק גובר. בקיצור, המין מספק לנו מקור למתח מתמיד, והראיה: שכל מי שרואה את הכותרת של המאמר הזה - בטוח ינסה לקרוא אותו.
על ההתעלמות לא צריך לדבר. מי שחושב שכשלא מתייחסים לנושא - הוא פשוט נעלם, לא מבין כלום בחינוך, ובטח שלא במין. המתח המיני נובע מתהליך ביולוגי פשוט, ולא משחיתות מוסרית, ראש מעוות ובלה בלה בלה. מחנך שנוקט בהתעלמות צריך לנסות - כתרגיל - למנוע מתלמידיו לגבוה. הגובה - כמו ההתפתחות המינית - הוא תהליך גופני טבעי, שלא משתכנע במיוחד מהרצאות.
משהו במוח שלנו מכתיב לנו בגיל מסויים (לא לכולם באותו גיל) להתחיל להרגיש משיכה מינית. עד אז הנושא לא עניין אותנו כל-כך, ואם כן - לא היו תגובות פיזיות. מאותו רגע והלאה, הגוף ישתתף באופן פעיל בכל מחשבה שתעלה לנו, בכל מראה שנראה ובכל פגישה עם בחורה. לא תמיד תתעורר משיכה חזקה ומורגשת - אבל משהו בטוח יקרה שם.
לא נעים. אתה מרגיש משהו, שנחשב לא מוסרי (משום מה), אתה לא רוצה שיגלו, אתה משחק כאילו אתה לא מרגיש. אבל אתה לא מצליח להתעלם מזה. זה שם, אין שום ספק, ולפעמים זה רק מתחזק דוקא כשאתה אומר לגוף שלך: "לא עכשיו", "די עם השטויות" או "זה אסור".
בחור שאין לו יותר מדי מעצורים מוסריים, לא נתון באותו מתח. הוא מרשה לעצמו הרבה יותר. הנחת היסוד שלו היא, שאם אתה מרגיש משהו - לך תעשה את זה. הבעיה הגדולה היא אצל בחורים עם מוסריות גבוהה - דתיים ולא דתיים. בחור כזה מרגיש כל הזמן שהוא לא בסדר, שזה לא מה שהוא באמת רוצה, ושהוא רק נסחף במערבולות של יצרים ומאבד שוב ושוב את השליטה על עצמו.
אנחנו נמצאים בפלונטר. זה מעגל חסר פתרון. המשיכה קיימת, והמוסריות קיימת. קול אחד דוחף - השני מנסה לעצור, צד אחד רוצה הכל ומיד - והשני מנסה לחשוב בהגיון.
אני יושב בדיכאון
אבל זה לא סוף התסבוך. עיקר הבעיה מתחילה אחרי "נפילה", "עבירה", "כשלון" - או איך שתרצו לקרוא למפלצת הזו. כאן מתחילה מערכת הורמונים אחרת לפעול. האדרנלין נעלם פתאום מהדם, וכל כוחות החיים שלפני רגע היו בשיא עוצמתם - דועכים עד למינימום. לפעמים רוצים לישון, לפעמים למות. לא רוצים לראות אף אחד ולא לדבר עם אף אחד. העולם שחור ונורא, אתה שונא את החברים ולא רק אותם - בעצם אתה שונא את עצמך.
אז קודם-כל, כדי לעודד קצת את כל המדוכאים, צריך להזכיר קצת נתונים. אתם שונאים את עצמכם? אתם מרגישים נורא? אתם כשלון? אחלה. רק כדאי שתדעו, שאתם בכלל בכלל לא לבד. גם בלי סטטיסטיקות מדוייקות, המציאות היא שאם תסתכלו סביבכם בכיתה - רוב הבחורים שתראו נמצאים במצב דומה.
יש אנשים שקשה להאמין עליהם, אבל זו עובדה. גם הם נמצאים בתוך אותה מערבולת, גם הם מרגישים כמוכם לפעמים, וגם הם עושים את אותם מעשים - עם שינויים קלים - בחדרי חדרים. אתם לא המצאתם את זה, אתם לא הראשונים ולא האחרונים. תפסיקו להרגיש כל-כך מיוחדים.
ההרגשה הנוראית שכל-כך מוכרת להרבה בחורים, היא תוצרת אישית של היצר הרע. איך יודעים? כי הדכאון הזה מעולם - אצל אף אחד - לא הביא תוצאות חיוביות. גם בהרגשה שלי עם עצמי, גם כלפי אחרים - חברים מורים וסתם אנשים, גם בחוסר החשק לעשות כל דבר שהוא - בכל אלו אפשר לראות בפירוש, שהדרך הזו נגמרת עמוק בתוך האדמה ולא גבוה בשמים.
לפעמים נדמה לך שזה טוב, או שזה הדבר היחיד שאפשר לעשות. אבל האמת היא, שזו בסך-הכל מתקפה מתוחכמת, שבדרך-כלל מצליחה להשיג את מטרתה - להכניס אותך לדכאון. "איזה כשלון אני", "מה זה שווה כל מה שאני עושה", "עדיף כבר להיות חילוני", "איך אפשר עכשיו, אחרי כל זה, להתחיל ללמוד/ להתפלל/ להיות נחמד". הגל הענק הזה של הורמונים, תוקף אותנו בכל פעם, ומעורר בנו רגשות חזקים מאוד.
איזון חוזר
כאן כדאי לשים לב, שלא תמיד אנחנו נכשלים. לא בכל מצב שהיתה אפשרות ליפול - נפלנו. היו פעמים שהצלחנו לעצור מראש, להסיח את דעתנו, ואפילו סתם לא להתייחס. נדיר למצוא מישהו שכל חייו ממש שקועים במחשבות, תאוות ויצרים למין. מעצם היותנו חיים בחברה, אנחנו מוגבלים ושומרים על עצמנו לא להתפתות בכל הזדמנות.
פירושו של דבר, שכמו שיש לכל אחד מאיתנו כשלונות בתחום המיני, כך יש לנו גם הצלחות. הבעיה היא, שהצלחה לא מעוררת בנו שום רגשות. אנחנו לא מתרגשים מזה שהצלחנו להתגבר על נטיותינו הטבעיות או לנצח את התאווה. אחרי שהסחנו את דעתנו מהנושא לא מציפה אותנו שמחה עצומה, ואנחנו לא גאים בעצמנו - "הנה, הצלחתי".
ברור לנו שצריך להשתלט. שאסור להיסחף. לכן, ההצלחה לא עושה שום רושם - ברור שכך צריך להיות. הכשלון, לעומת-זאת, משפיע הרבה על הנפש, ולא מאפשר לנו להתעלם ממנו. אז מה יוצא? אנחנו שוקעים יותר ויותר במערבולת. נפלתי, אני מרגיש רע, אין לי כוח, אני נופל שוב וכן הלאה. המערכת מזינה את עצמה, כשכל נפילה מכינה את הקרקע לקראת הנפילה הבאה.
את המעגל הזה חייבים לשבור, וכדי לעשות את זה צריך לאזן את הנפש. כלומר, צריך להזין אותה ולעורר אותה ברגשות חיוביים אחרי כל הצלחה, כמו שהיא מתעוררת מטבעה אחרי כשלון. כל פעם שהצלחת להסיח את הדעת, להסיר את העיניים ולעצור את ההרהורים - תחמיא לעצמך. תשמח שוב ושוב על ההצלחה שלך - לא חשוב עד כמה היא קטנה. אל תתן כוח לכשלונות, ואל תחזק אותם עם עוד רגשות שליליים.
כדי להילחם במתח המיני, צריך להדגיש את החיובי שבך. עצם ההתיחסות לרע נותנת לו עוד כוח, והדרך לצמצם אותו היא לנפח את הטוב. קח את זה בתור אתגר: לנסות להשקיע את עצמך ברגשות חיוביים על עצמך; לא סתם ליטוף עצמי, אלא שמחה אמיתית על זה שבכל-זאת יש לך כוח, וגם אם לא בכל פעם - לפעמים גם אתה מנצח.