לבית הספר במתכונתו הנוכחית, קמו מתנגדים מראשית הקמתו. אנשי רוח כמו טולסטוי, דיואי, קורצאק, ראסל, ניל ואחרים, ראו בו אסון. משימתו הראשונה של בית הספר, כחלק מהמהפכה התעשייתית היה ל"יצר אדם רובוט". אישיות המסוגלת לבצע בנאמנות, במסירות ובהתמדה משימות. קשה למצוא את ההבחנה בין מטרות אלה לבין אילוף.
דוקא בעולם הפוסט תעשייתי יש צורך באדם אחר: יוזם, משוחרר, חופשי ובעיקר - חושב. בשל כך מתאפיינת תקופתנו בשורה של מאבקים למען זכויות האדם. גם בתי הספר השתנו. הקרקע פוריה לעיצוב תכנים דמוקרטיים בבתי הספר.
הדברים באים לידי ביטוי בולט בדבריו של דיואי1:
"חברה דמוקרטית מעודדת חוסר קונווציונליות, נון קונפרמיזם ושונות….בדחייתה את עקרון השליטה החיצונית, היא חייבת להציע תחליף על בסיס חופשי ותחרותי. למצב זה ניתן להגיע באמצעות חינוך דמוקרטי. חינוך כזה מטפח ענין אישי ביחסים חברתיים ומסייע לפרטים לפתח דרכי פעולה המבטיחות שינויים חברתיים בלי לגרום לפריעת הסדרים…איני חושב שמצוי שבפילוסופיה של החינוך הפרוגרסיבי דבר נכון יותר מן הדגש שהיא שמה בחשיבות