הורים מורישים לבניהם לא רק ירושה חומרנית, אלא, ברוב המקרים, גם תכונות גופניות וסגולות נפשיות.

בספר "לאור ההלכה" להגרי"ש זוין זצ"ל בפרק "התורשה" כתב: "מקור גלוי לתורשה טבעית יש במשנה: האב זוכה לבן, בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשניים (עדויות ב' ט') וכפירושו של הרע"ב על פי הרמב"ם "לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב: הנוי והכח והחכמה והשנים אדם זוכה בהם מתחילת יצירתו כפי טבעו והעושר אדם מורישו לבנו וכו'". (וראה פי' הראב"ד עדויות שם ובקרבן העדה ופני משה ירושלמי קדושין פ"א ה"ז).

בקשר לתורשה טבעית כותבים גם תוס' הרא"ש נידה (מ"ה ב'): "אין תולדתו (הרגלו) משתנית מאבותיו ואבות אבותיו". וראה בהקדמה לתשובות הנודע ביהודה שהאריך בעניין טבע האב העובר כתורשה לבנים.

בעניין זה ראוי לצטט גם את דברי הגרא"י קוק זצ"ל בתשובות דעת כהן (סי' קמ"ז) בדבר שאמרו (כתובות י"א א'): "גר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון", כותב: "הטעם הזה אינו תלוי אם הוא נחשב בדין תורה אב שלו או לא, כי אם מה שהוא על פי טבע האב שלו". מבואר, שהתורשה והטבע, מכוונים כאן את דיני התורה.

תורשה טבעית העוברת מהורים לבנים, יש אפוא לחלק לסוגים שונים:

תורשת המראה

מקורות רבים מעידים על דעת התורה בדבר תורשת המראה ושאר פרטי תורשה, כדלהלן:

"האב זוכה לבן בנוי וכד'" (עדויות הנ"ל) ובירושלמי (קידושין פ"א ז'): "בנוי מניין? שנאמר (תהלים צ'): 'והדרך על בניהם'.

"קלסתר פניו של יצחק היה דומה לאברהם" (ב"מ פ"ז א').

"יצחק היה דומה לאברהם בכל דבר, בנוי.." (שמו"ר א' א').

"מה יעקב נולד מהול אף יוסף נולד מהול" (ב"ר פ"ד ו').

"יוסף היה דומה ליעקב בכל דבר" (במדבר רבה י"ד ה').

על כלאב בן דוד אמרו חז"ל: "שהיה כולו אב, שכל הרואהו אומר ' דוד אביו של זה'" (תנחומא תולדות) וברש"י (דברי הימים א' ג'-א'): " כלאב שהיה דומה כולו לאב".

ר' אלעזר בן עזריה היה עשירי לעזרא (ברכות כ"ז ב') ור' דוסא בן הורקינוס כשראה אותו אמר עליו: "מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועיניו דומות לשל עזרא" (ירושלמי יבמות ספ"א).

בניו ובנותיו של רבי יהודה הנשיא היו דומים לו בנוי וכד' (אבות ו' ט').

באגדות חז"ל על חורבן בית-המקדש מסופר: מעשה בבן ובבת של ר' ישמעאל בן אלישע שאין כיופיים בכל העולם. בזמן החורבן נשבו ונמכרו, הוא לעבד והיא לשפחה. כשנפגשו שני האדונים שקנו אותם וכל אחד סיפר לחברו מיופיים, זה מהשבוי וזה מהשבויה, הסכימו ביניהם לזווגם ולחלק את הילדים, שבוודאי יהיו יפים כמו ההורים (גיטין נ"ח א'). המקונן בקינות לט' באב מביא מאורע מזעזע זה בנוסח: "בא ונזוגם ונחלק בינתיים בולדות כמו כוכבי שמים".

על סמך התורשה אמר ר"ל: "גבוהה לא ישא גבוהית, שמא יצא מהם תורן (גבוה יותר). ננס לא ישא ננסית, שמא יצא מהם אצבע (ולד קצר כאצבע). לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק (לבן ומבהיק מאוד). שחור לא ישא שחורה, שמא יצא מהם טפוח" (שחור ביותר). (ברכות מ"ה ב).

מקור נאמן לתורשת המראה יש להביא מרש"י (בכורות מ"ו ב) על הגמרא שם: "אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם. מאי קרא (ישעיה ג'): 'הכרת פניהם ענתה בם', כותב רש"י: 'ופשטיה דקרא בנואפים כתיב, הכרת פני הוולדות ענתה בנואפים, שהקב"ה צר את הממזר בצורת פני המנאף".

מקור לדברי רש"י הנ"ל יש לראות במדרש ילקוט, שמביאו המהרש"א בח"א סוטה ט': יושב בסתר שם פנים של צורת עובר בדמות הנואף לפרסם בעולם זנותה. (וראה פסקי דין הרבניים כרך ב' עמ' 119).

והנה בתשובות חת"ס (אבה"ע ח"א נ"ד) מביא כבר דברי רש"י בכורות הנ"ל והעיר בדבר חדש, דהקרא "יכיר" לעניין בכור, הן בדבר ממזר (קידושין ע"ח ב) והן בענייו נחלה (בבא בתרא קכ"ז :) פירושו, שיכול האב להכירו בו, שצורתו (של התינוק) דומה לצורה שלו (האבא) ואיננו ממזר. וכן כותב שם: דהאב מכיר בנו בפרצופו הדומה לו, ראה שם באריכות.

מכל הנ"ל יוצא, שמראה הפנים והגוף היא ברובה תורשה העוברת מההורים לבנים.

תורשת המראה לקביעת אבהות

בספר לאור ההלכה הנ"ל, מביא מעשה שבא לפני המהרש"ם מברעזאן (תשובות מהרש"ם ג' קסא), באשה שנחשדה שילדה מאיש זר והילד דומה לתואר פני הנחשד.

המהרש"ם מביא ראשית מהנ"ל, שדמיון קלסתר פניו של יצחק לאברהם, שימש הוכחה שאברהם הוליד את יצחק. אמנם, למעשה לא רצה לסמוך על זהות הפנים ומביא מהמדרש רבה (בראשית ע"ג ז'): 'מעשה בכושי שנשא כושית והוליד ממנה בן לבן. תפס האב את הבן ובא אצל רבי ואמר לו: שמא אינו בני? אמר לו רבי: היו לך מראות בתוך ביתך? אמר לו: כן. שאל אותו רבי, שחורה או לבנה? אמר לו: לבנה. אמר לו רבי: מכאן שהיה לך בן לבן'. והמהרש"ם מסיק מזה, שעל הדמיון לבד אין לסמוך, אלא בצירוף הוכחות נוספות.

מביא גם מאוצר הגאונים (קדושין עמ' קפד) מגאון בבלי שאלה דומה. רננו על אשה שילדה מבחור אחד וגם תואר פני הילד העיד על זה. הגאון לא הסתפק בהוכחה זאת, כדי לקבוע פסולו של הילד, עד שהנחשד והאשה יודו על כך.

גם מהגמרא בבכורות יש לדקדק, שתורשת המראה, היא רק בגדר אפשרי, אך לא ודאי. "שחור לא ישא שחורה, שמא ייצא מהם טפוח", - שמא. וכן כותב הרמב"ם בפיהמ"ש עדיות הנ"ל: "אלה הדברים (הטבע, המקרה, מומי הגוף וכדומה) נוהגים על הרוב".

משום זה, על-סמך תואר הפנים בלבד, בוודאי שאין להפריד בת ישראל מבעלה וכל שכן אין לפסול את הילד.

* מתוך הספר: "יד אפריים".