מטרת הפעולה: החניך יבין שסיפור גבורת המכבים שלא נכנעו אלא נלחמו בגבורה ושמרו על דתם קשור לגבורה הפנימית היומיומית של כל אחד מאיתנו. (מצ"ב נספח 1)
מהלך הפעולה:
1. ספרו לחנכים בקצרה את סיפור גבורת המכבים ושאלו אותם מה הקשר לחיינו היומיומיים הרי זה היה ונגמר?!
2. בחלק זה החניך יבין שהגבורה היומיומית מתפרשת על כל תחומי החיים שלנו ועלינו רק לקיים אותה.
*ספרו לחניכים את שלושת סיפורי הגבורה המצורפים (אפשר להציג, לחלק תפקידים, לקרוא ביחד וכו') (מצ"ב נספח 2)
3. הקריאו את המדרש הבא שאנו אומרים יומיום בברכות השחר המבטא את המיוחד בגבורת עמ"י שהיא איננה גבורה חיצונית אלא גבורה פנימית שכובשת את היצר הרע שבי, גבורת הנשמה האלוקית.
בּרוּךְ אתה ד' אלוקינו מלך העולם אוזר ישראל בגבורה:
גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל, גבורה המצטיינת לא בכבושים שמכבשים את אחרים, מכניעים אותם או מאבדים אותם, אלא גבורה שבעקרה היא קשורה בכבוש שהאדם כובש את עצמו, גבורת הנשמה האלקית, הרוח האצילי של האדם, שמכבש את הגוף הבהמי ואת תאוותיו הגסות והסוערות, גבורת ארך אפיים הטוב מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר.
עולת ראיה
סיכום: ההתגברות היומיומית על היצר במלחמות פרטיות שלי ממשיכה את דרכם של המכבים ומתפרסת על כל תחומי החיים ועלינו לקום ולעשות!
***************************
נספח1: סיפור המקבים
בימים ההם קם מתתיהו בן יוחנן בן שמעון כהן מבני יוהיריב מירושלים וישב במודיעים.
ולו חמישה בנים: יוחנן הנקרא גדי, שמעון הנקרא תרסי, יהודה הנקרא מקבי, אלעזר הנקרא חורן, יונתן הנקרא חפוש. וירא את הנאצות אשר נעשו ביהודה ובירושלים ויאמר:
אוי לא! למה ילדתי לחזות בשוד עמי ושוד עיר הקדש
ולשבת בה בהנתנה ביד איבים, בית המקדש ביד נכרים.
היה היכלה כבית איש נקלה. כלי תפארת בשבי הובלו
ילדיה הרגו ברחבותיה בחוריה בחרב אויב.
אי זה עם לא ירש במלכותה ולא תפש משללה.
כל הדרה לֻקח תחת חפשיה היתה שפחה.
והנה קדשנו והדרנו ותפארתנו הושם ויחללוהו גויים.
למה לנו עוד חיים!
ויקרע מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שקים ויתאבלו מאד.
ויבואו אנשי המלך למודיעים העיר לזבח. ורבים מישראל באו אליהם ומתתיהו ובניו נאספו. ויענו אנשי המלך וידברו אל מתתיהו לאמר:
ראש ונכבד וגדול מאתה בעיר הזאת ונתמך בבנים ובאחים. עתה, קרב ראשון ועשה מצות המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה והנשארים בירושלים והיית אתה ובניך מאוהבי המלך, ואתה ובניך תכבדו בכסף ובזהב ובמתנות רבות. ויען ממתיהו ויאמר בקול גדול: אם כל העמים אשר בבית מלכות המלך שומעים לו ויסורו כל איש מעבודת אבותיו ויבחרו בדבר המלך- אני ובני ואחי נלך בברית אבותינו! חלילה לנו לעזב תורה ומצוות! לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין או שמאל! וככלותנו לדבר את הדברים האלה, קרב איש יהודי לעיני כלם לזבח על הבמה במודיעים כמצות המלך. וירא מתתיהו ויקנא לברית אבותיו וישלח חרונו כמשפט התורה וירץ ויהרגו על הבמה. ואת איש המלך המאלץ לזבח המית ואת הבמה הרס. ויקנא לתורה כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא. ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמר: כל המקנא לתורה והנאמן לברית ילך אחרי. וינס הוא ובניו אל ההרים ויעזבו כל אשר היה להם בעיר.
אז ירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם, הם ובניהם ונשיהם ומקניהם, כי רבו הרעות עליהם. ויגד לאנשי ולחיל אשר היו בירושלים בעיר דוד, כי ירדו אנשים אשר עברו את מצות המלך למחבואים במדבר. וירדפו אחריהם בחיל רב וישיגום ויחנו עליהם ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת. ויאמרו להם: רב לכם, צאו ועשו כדבר המלך וחיו! ויאמרו: לא נצא ולא נעשה דבר המלך לחלל את יום השבת! וימהרו רודפיהם לעשות אתם מלחמה. ולא השיבו להם מלחמה מפני יום השבת, ולא השליכו עליהם אבן ולא חסמו את המחבואים, כי אמרו: נמות כלנו בצדקתנו. עדים לנו השמים והארץ כי בלא משפט תספונו. ויערכו עליהם אנשי המלך מלחמה בשבת וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כאלף נפש אדם.
וישמעו מתתיהו ואוהביו ויתאבלו עליהם עד מאד. ויאמרו איש אל רעהו: אם נעשה כלנו כאשר עשו אחינו ולא נלחם בגויים על נפשנו ועל תורתנו כי אז במהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ ויועצו ביום ההוא לאמר: כל אדם אשר יצא עלינו למלחמה ביום השבת, נלחם בו ולא נמות כלנו כאשר מתו אחינו במערות. אז נאסף אליהם קהל חסידים גבורי חיל מישראל, כל המתנדב לתורה וכל הבורחים מפני הרעות חברו אליהם ויהיו להם למשען. ויערכו חיל ויכו את הרשעים ואת האנשים הפושעים והשרידים נסו אל הגוים להינצל.ויסב מתתיהו ואוהביו בארץ ויהרסו את הבמות. וימולו את הבנים אשר לא נמולו אשר מצאו בגבול ישראל בחזקה. וירדפו את בני זדון ויצלח הדבר בידם. ויגאלו את התורה מיד הגויים ומיד המלך ולא הניחו לרשע.
ויקרבו ימי מתתיהו למות ויאמר לבניו: עתה גברו זדון וצרה ויום מהפכה וחרון אף. ועתה, בנים, קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבתיכם. זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיהם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם. אברהם הלא בנסיון נמצא נאמן ותחשב לו לצדקה. יוסף בעת מצוקתו שמר מצוה ויהי אדון למצרים. פינחס אבינו בקנאתו קנאה קיבל ברית כהנת עולם. יהושע במלאתו דבר ד' היה שופט בישראל. כלב בהעידו בקהל קיבל ארץ נחלה. דוד בחסדו נחל כסא מלכות לעולם. אליהו בקנאתו קנאת התורה העלה לשמים. חנניה, עזריה, מישאל הבוטחים נצלו משלהבת. דניאל בתמו נצל מפי אריות. וכן בינו דור ודור, כי כל המקוים לד' לא יכשלו. ומדברי אדם רשע אל תיראו, כי כבודו לדמן ורימה. ביום יגבה ומחר לא ימצא כיישוב לעפרו. חזקו בני והתאוששו בתורה, כי בה תכבדו. והנה שמעון אחיכם, ידעתי כי איש עצה הוא ולו תשמעון כל הימים, הוא יהיה לכם שר צבא ונלחם מלחמת העם. ואתם אספו אליכם כל שומרי מצוה ונקמו נקמת עמכם, השיבו גמול לגויים והחזיקו במצוות התורה. ויברך אותם ויאסף אל אבותיו: וימת בשש וארבעים ומאה שנה ויקבר בקברות אבותיו במודיעים ויבכו אותו כל ישראל בכי גדול.
ויקם תחתיו יהודה בנו הנקרא מקבי. ויעזרו לו כל אחיו וכל אשר דבקו באביו וילחמו מלחמת ישראל בשמחה.
וירב כבוד לעמו וילבש שריון כגבור
ויחגר כלי מלחמתו ויערך מלחמות
ויך אויב אחור ויגן על המחנה בחרב.
וידמה לאריה במעשיו וככפיר שואג לטרף.
וירדף הפושעים ויחפשם והמרגיזים את עמו- ביער.
ויכנעו הפושעים מפחדו וכל עושי רשע חרדו
ותצלח תשועה בידו
וימרר מלכים רבים וישמח את יעקב במעשיו
ועד העולם זכרו לברכה
ויעבר בערי יהודה ויאבד רשעים ממנה
וישב חרון מישראל
****************************
נספח2: שלושת סיפורי הגבורה:
1. בתוכנית הראשונה סיפר סמל פ. על חלקו במבצע X לכיבוש מוצב אויב בדרום. "היה חושך אימים מסביב, לא ראינו כלום. היינו מוכרחים לעבור את הגדר ולהגיע למוצב, חוטי התיל היו סבוכים, המפקד צעק: מי עושה את העבודה?- מיד קפצתי. הייתי שוכב על גדר תיל כדי שכל הפלוגה תצליח לעבור את המחסום הראשון. קמתי מהגדר כשכדורים שורקים עוברים מעל ראשי והתחלתי לרוץ אל עבר המוצב תוך זריקת רימונים וירי מהנשק שבידי. כדור אויב שרט את ידי הימנית, אך המשכתי....לא פחדתי...ידעתי שמשהו חייב לעשות שאת...אם לא אני, יתכן שהפעולה תיכשל...זה היה קשה...כל החבר'ה נשארו שוכבים מתחת לפתח המוצב בגלל האש הנוראה...החלטתי שאני חייב להפסיק את אש האויב...קמתי...למרות האש העזה והשלכתי רימון אל עבר מקור הירי..הייתי בסכנת מוות...עשיתי את זה למען המולדת..."
2. "זה היה כחודש לפני חג הפסח, רצינו לעשות סדר ליל פסח כמו שצריך...אבל לא היו לנו הגדות...היה איסור על היהודים לעשות ליל פסח, ולקנות הגדות לפסח. החלטתי להסתכן...התחפשתי לכומר נוצרי, נכנסתי לכנסיה, הלכתי לספריה והשגתי הגדה. איך משיגים עוד? גייסתי כמה חברים שהיו פעילים בציבור היהודי והחלטנו לפתוח לפתוח בית דפוס קטן להגדות פסח. הסיכון היה עצום... אם נתפס נשלח לסיביר...אני לא מאחלת זאת לאף אחד... היינו נכנסים לחנויות וקונים כל פעם 2 דפים לבנים ריקים...אם היו קונים יותר היה הדבר מעורר חשד... מצאנו מכונה עתיקה...לשכנים הודעתי שאני נוסעת לשבוע חופשה אך נכנסתי למרתף שבביתי...שלא ישמעו את רעש המכונה...היה צפוף...מעט הגדות..אחת לכל 2 משפחות...אסור היה גם לעשות ליל סדר...הסתכנתי שוב ועשינו את הסדר במרתף...היום בישראל זה אחרת..."
3. סיפור מורה מביה"ס על אחד מתלמידיו שבמסגרת תוכנית החונכות לתלמידים קיבל לטיפול ילד מכיתה ב', שקט, סגור, שהיו לו קשיים רבים עם הוריו ובביה"ס. ה"שידוך" ביניהם נראה בתחילה לא מתאים, אולם משהו במבטו של הילד כבש את ליבו של הנער והוא החליט ולנסות ולעבוד איתו בכל זאת.
ההתחלה היתה קשה...שעות על שעות היה מנסה להבקיע את החומה שבנה סביבו הילד...האתגר היה גדול...מאמציו הרבים החלו לתת פרות...אולם בד בבד חש שכל עולמו סובב סביב הילד... וחלה נסיגה בלימודיו הוא, בקשריו עם החברים ובזמנו הפנוי לתחביביו.
חבריו החלו ללגלג עליו ושאלו אותו "האם הילד מוכן לשחרר אותך לכמה שעות?" הוא שהיה תמיד במרכז העניינים, אהוד וחביב נעשה פתאום מטרה ללעג והתחושה היתה נוראה... לשיא הגיע כאשר היה חייב להחליט לקראת האליפות בביה"ס בכדורסל בין השתתפות בנבחרת הכדורסל של ביה"ס, בה מאוד רצה לשחק, לבין עזיבת הילד איתו עבד... מעמדו החברתי בין חבריו עמד על כפות המאזניים... בסוף השנה זכה בפרס החונכות של ביה"ס"