סגור
חדשות כיפה

המתבגרים שלכם נמצאים מול מסכים? זו חובתכם ההורית

כשהייתי נערה, צפיתי בסרט שממש לא התאים לי אבל ראיתי אותו כי "כולם ראו". וכששמעתי שיחה בין תלמידים על כך כי הם עומדים לצפות בו, התערבתי וביקשתי מהם שלא יעשו זאת

צילום: shutterstock

כשהייתי נערה, צפיתי בסרט שממש לא התאים לי אבל ראיתי אותו כי "כולם ראו". עד היום (20 שנים אחרי) עולים בי פחדים וזיכרונות מהסרט. אם הייתי מבינה אז, כנערה, שהסרט בו צפיתי "יישתל" במוחי, וישפיע עליי כל כך הרבה שנים, רוב הסיכויים שהייתי בוחרת באופן שונה. יכול להיות גם שלא, ועדיין, הייתי מעדיפה לדעת כבר אז שההשפעה היא לא רק לעכשיו אלא גם על המבוגר שאגדל להיות.

כותבים היום הרבה על פלאפונים והנוער וכמה חשובים הבקרה והסינון. כאמא למתבגרים (ששמה תוכנת חסימה), אני עדיין מוצאת את עצמי נעה בין הקצוות: פעמים רבות אני כועסת על השיטוט באתרים, בזבוז הזמן אך הרבה פעמים אני גם שמחה שהם זמינים, שהידע זמין להם, שהם בקשר עם קבוצת השווים. אני גם מתלהבת כשהם מראים לי דברים מדהימים שהם לומדים דרך המסך (שפות, תרגילי כדורסל, התעמלות, אוריגמי ועוד) וכשהם עוזרים לי לשמור על הקטנים ומעסיקים אותם בפעילות שקטה שלא יוצרת בלאגן בבית (סרט). 

נכון, הרבה יותר מקובל לכתוב נגד המכשיר. אבל אני רוצה לכתוב דווקא על המציאות: מה קורה כשאנחנו מאפשרים לילדינו להיות מול המסך, איך לעשות זאת? מה חובתנו ההורית?

נוסיף לזה את השאלה שאנחנו שואלים את עצמינו בשקט: מה עלינו לעשות, כהורים כשהדוגמה האישית שלנו לא מספיק טובה? כשאנחנו בעצמינו נמצאים הרבה בפייסבוק, בווטסאפ ( כשיש לנו סיבות וגם כשאין)?

הורים רבים מרגישים שזכותם לדרוש שילדיהם יהיו פחות במכשיר הפלאפון או שלא יראו בו סדרות מסויימות - רק אם הם משמשים דוגמה טובה. אבל מה קורה כשההורים עצמם משתמשים הרבה במסך או  רואים סדרות שחלקן פחות מתאימות?

צילום: shutterstock

 

ברור שכדאי ליישם את מה שאתם מאמינים בו ולהיות הדוגמה שאתם רוצים לילדיכם. אבל בואו נכיר בעובדה שזה לא תמיד קורה ולפעמים זה לוקח זמן - אז מה? האם עלינו לוותר על הערכים, על החינוך? על הציפיות מילדינו?ממש לא!

בעבר, שמעתי שיחה בין תלמידים על סרט שהם עומדים לצפות בו, התערבתי וביקשתי מהם שלא יעשו זאת. כשהם שאלו לסיבה, לקחתי אותם לשיחה אישית וסיפרתי להם שלצערי צפיתי בסרט. כשהם אמרו: "את צפית ואת אומרת לנו שלא כדאי שנצפה בו?" לא התבלבלתי ועניתי: "אתם צודקים -  זהו סרט מעניין ומרתק, אך יש בו גם סיטואציות שלדעתי כאידיאל עדיף שאף אחד לא יצפה בו, ובכל זאת יש שוני בינינו.

אני אדם שכבר חווה ,נמצאת בזוגיות ובאהבה חיובית, אני כבר בעלת ניסיון בקשר ובהתנהלות מול אנשים אחרים בסיטואציות שונות, ולכן כשאני צפיתי בסרט - ידעתי מה אמיתי ומה לא, הייתי עם מספיק ניסיון כדי לבקר אותו ולהבין איך תפיסת עולמי מתייחסת לנושאים שעלו שם: זוגיות, אהבה, יחסים, אלימות ועוד.

ואילו אתם, עדיין בתחילת הדרך: אתם רק עכשיו מעצבים את הערכים שלכם, ואת הניסיון ואם תצפו בסרט הזה - רוב הסיכויים שתחשפו לדברים שיכולים לגרום לכם לקבל תמונת עולם מעוותת ולפגוע בכם בהווה (גם אם לא תרגישו בכך) ובעיקר, תפגעו במבוגר שאתם מעוניינים להיות, במודל שלכם לזוגיות, ביכולת שלכם לדחות סיפוקים ובאפשרות שלכם להישאר אכפתיים, עדינים ובעלי נפש רגישה לאחר". אני לא יודעת מה הם החליטו לעשות, אבל אני יודעת שהאחריות שלי הייתה להיות "המבוגר האחראי", להסביר להם, ליידע אותם ולנסות להיות המגן שלהם מעצמם.

גם אם אנחנו כרגע לא הדוגמה האישית הכי מדוייקת - ילדינו הם לא באותה נקודת זמן, הם לא בעלי אותו ניסיון והם הרבה יותר רגישים, פגיעים וחשופים מאיתנו. לכן, אסור לנו לחכות עד שנצליח להתמודד בעצמינו - כבר היום עלינו לבקש מהם לראות איתם מה יש להם על מכשיר הפלאפון, לשאול באילו סרטים וסדרות הם צופים - לאו דווקא בביקורת אלא מתוך התעניינות, אכפתיות, רצון להיות חלק מעולמם ולהיות זמינים אליהם לשאלות, לעיבוד דברים שנחשפו אליהם ולכוון אותם מה ייטיב עימם ומה יזיק.

 גם אם הם גבוהים מאיתנו בראש, יודעים טוב מאיתנו על נושאים רבים, מוכשרים ועצמאיים - הם עדיין ילדים/ נערים. לעיתים הם לא מודעים למחיר שישלמו כי זהו מחיר שרק מניסיון של שנים ניתן להבינו. לעיתים שיקול הדעת שלהם מושפע מסדרי עדיפויות שונים וחשובים שישתנו ככל שיגדלו וכרגע הם פשוט לא יודעים את זה. 

חובתנו לספר להם שסרט שמציג אהבה הוליוודית הוא לא מייצג של אהבה אמיתית של שגרה וחיים מתוך ערכים משותפים. חובתנו לשתף אותם שסרט אלים, סרט מיני או כל סרט שמציג את הקצוות הבעייתיים כנורמה - יוצר "שריטה" בנפש שאולי אפשר לתקן ולהתמודד איתה אך הרבה יותר קל ואידיאלי לגשת אל פתרון קונפליקטים ואל יחסי זוגיות ואהבה בלי השריטה הזו. 

גם אם אנחנו עוד לא הגענו ל - "מצב האידיאלי " מבחינתנו, ואפילו אם אנחנו ההורים חושבים שזה מתאים לגילנו ואנחנו מעוניינים לצפות בסדרות כאלו ואחרות - לעצמינו - אנו נחליט מה עמדתנו. ועדיין, חובתנו כלפי ילדינו (שעוד לא הגיעו לשלב בו עמדותיהם ברורות להם, שעוד לא בנו את כל מידות הנפש ואת סדרי העדיפויות הנכונים להם להתמודדות בעולם) להתערב ולשמור על המבוגר שילדנו רוצים להיות. 

לא חייבים לריב. דווקא מתוך אהבה, כבוד והערכה - אנחנו שם. כי אנחנו ההורים.

 

לטורים קודמים


מיכל כרמי - אשת חינוך: מרצת העצמה ומנחת חוגי הורים, מנהלת דף הפייסבוק: "שפר באהבה- מיכל כרמי" , כתבת , מורה ואמא לשבעה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

כל ההזויים אצלי | יהיה כאן דייט שני? צילום: shutterstock

כל ההזויים אצלי: בנות דתיות חושפות את הדייטים שלהן

קרא עוד